Samael – Solar Soul
- Solar Soul
- Promised Land
- Slavocracy
- Western Ground
- On The Rise
- Alliance
- Suspended Time
- Walkyries’ New Ride
- Ave!
- Quasar Wave
- Olympus
כשמדברים על Samael אי אפשר שלא להזכיר את עברה המפואר של הלהקה בממלכת הבלאק מטאל, את האלבומים Blood Ritual ו-Ceremony Of Opposites ועוד מליון ואחת סיבות למה זו להקה ממש בת זונה. עם זאת ובניגוד אלינו למשל, כשחברי Samael מדברים על הלהקה, הם דווקא בוחרים להתמקד בעתיד שלה ואת זה ניתן לשמוע בצורה ברורה בכל אלבום שהוציאו לאחר אותן 2 יצירות שהזכרתי.
Samael של היום, היא לא Samael של פעם ולכן, אין סיבה לחזור ולדון במהפך שעברה עם השנים, אפשר מיד לקפוץ ל-Reign Of Light, אלבום הלהקה שראה אור לפני כ-3 שנים והחזיר ללהקה השוויצרית קהל רעב במיוחד שחיכה להוצאה הזו כמו דגיגי פיראניה לבשר אדם (או חיה אחרת). האלבום, למרות שלא היה הראשון של Samael שיצא מאז שהחליטה לעשות מהפך, היה זה אשר ניתק את הלהקה סופית משורשי הבלאק המוקדמים שלה, ואם לא מחשיבים את Era One – פרוייקט האינדסטריאל \ אוונגרד של הסולן Vorph והקלידן Xy ששוחרר לפני כשנה – הוא זה שהיווה בסיס ל-Solar Soul, האלבום החדש.
בלי להשאיר הרבה מקום לתהיות, Samael ישר מחליטה לפתוח עם שיר קצבי ודביק במיוחד הנושא את שם האלבום. "Solar Soul" שם אותנו ממש בסופו של האלבום הקודם ולוקח אותנו הלאה בין צלילים אלקטרוניים, שירה מחוספסת במיוחד ופזמון קלידים מדליק. הליריקה ממשיכה במתכונת "היפית-חללית" שכזו או חרטה דומה – לא מזיק, אבל באיזשהו שלב כבר צריך לעשות מקלחת רק כדי להתנקות מהריר. "Promised Land" משלב עוד צלילים אלקטרוניים שונים ומשונים, המון סאמפלים אבל, מפתיע בסולו גיטרה סופני.
עם סאונד חד במיוחד המשתקף לאורכו של האלבום, הלהקה נשארת מובילה בתחום בכל הנוגע להפקה היות ולמרות כל ה-"רכות" האלקטרונית הזו, היא נשמעת כבדה מתמיד. רק תקשיבו לפתיחה של "Slavocracy" ותבינו שאפשר לקרוע לגזרים גם על סינתיסייזר \ קלידים \ בנג'ו מכני וכל מה שהלהקה לא משתמשת בו. בהחלט, גם כאן לא חסרות יציאות אוריינטאליות ולקראת סוף השיר אנחנו מקבלים אחת, כלל לא רעה. כל זאת לצד שירתו של Vorph הסולן שמציג לנו צד פחות ערסי – אך עדיין מחוספס – שלו.
אמנם הלהקה התנתקה רשמית מהשורשים שלה, אבל אי אפשר שלא להרגיש עדיין את רוח אווירת הבלאק מטאל שסובבת סביב השירים, כמו למשל ב-"On The Rise" שרק חסר לו סאונד מערות וגיטרות מנסרות כדי שיחשב שייך לז'אנר הבלאק. לא לחינם סגנון הלהקה נקרא "Dark Metal", כי הוא באמת, אפל שכזה, רק שבניגוד להרבה להקות אחרות, הוא גם כולל שימוש נרחב באלקטרוניקה – וזה מה שנותן את הטון בסופו של דבר. זה לא שאין פה ניסיונות מטאליים רבים, כמו קטעי סולו, שירה "כוחנית" ותיפוף יוצא מן הכלל, אבל משמיעה ראשונה למאזין התמים יהיה קשה למצוא זאת.
מעריצי הלהקה הוותיקים כבר החליטו בעצמם אם הם אוהבים את מה שנהיה מ-Samael, אז במידה ואתם בסדר עם האינדסטריאל הזה, אין סיבה שלא תידבקו לאלבום. לאלו שעוד לא בטוחים מה הם חושבים, בין אם זה מחוסר היכרות עם הלהקה או סתם כי היה לכם ניסיון רע, אני ממליץ לעבור על כל שיר ושיר באלבום לפני שתעשו החלטה סופית, כי למשל יציאה כמו "Ave!" עם הפתיחה ה-"Cartoon-ית" הגאונית שלה, או זו של השיר "Quasar Wave" שנותנת לנו בהינדו-מטאל, אי אפשר שלא להסתקרן אפילו קצת. אז קחו נשימה עמוקה, תפתחו את הראש ותראו לאן תגיעו… Samael זה לא רק שם של שד, או מלאך המוות, זה עדיין שם של אחלה להקה, פליין סימפל.