Sanctuary – Inception

על מנת להבין לעומק מה קורה כאן אשמח לקחת אתכם למסע 30 שנה אחורה לאמצע שנות השמונים, סיאטל ארה"ב, שיער ארוך, ג`ינסים צמודים, מעילי עור ונעלי ספורט היו הלבוש הרשמי של המטאליסטים באותן שנים, להקות כמו Savatage, Metal Church וכמובן Metallica, Testament ו Megadeth ו Slayer שלטו בכל מה שנחשב למטאל המעניין, הקיצוני, וזה שבאמת ממגנט אליו עוד ועוד אנשים בארה"ב ובאירופה. אלו השנים שלפני כניסת האינטרנט לחיינו, השנים של טלפון חוגה אחד באמצע הבית, של טלפונים ציבוריים ברחובות (לא טלכרט – אסימונים !) של "האייטיז" על כל המשתמע מכך, מי שלא גדל שם בשנים ההן יתקשה להבין את זה לעומק גם אם יקרא 900 כתבות בגוגל ויראה ים דוקומנטרים על התקופה, בתקופה הזו צמחה Sanctuary הלהקת Thrash/Speed מטאל הראשונה שהגיעה מסיאטל הרבה לפני מהפכת הגראנג` וישר אחרי Queensryche ו Metal Church.

ב 1985 החבורה הזו נכנסה לאולפן לראשונה להקליט דמו ראשון, ההקלטות נכנסו לתוך 1986 ובין השירים היו Soldiers Of Steel ו Battle Angels, שני שירים שנחשבים חוד החנית של ההרכב עד היום. עוד 7 שירים הוקלטו במהלך 1986 בתקציב גדול יותר ב Triad Studios שנחשב למתקדם יותר, הקסטה ששוחררה על ידי הלהקה ללא עטיפה או דף מילים הופצה בעיקר באופן עצמאי בדואר למגזינים ובערוצים הפנימיים של סצנת המטאל באזור סיאטל, התגובות היו טובות אבל עדיין אי אפשר היה להבין או לחזות את מה שהשנים הבאות יביאו לפתחו של ההרכב.

"אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, אמרתי לחבר`ה בלהקה שאני הולך להופעה של Megadeth עם King Diamond (שנת 1987 חברים.. הקנאה…. י.ש) ושאני הולך לתפוס את דייב מאסטיין לדחוף לו קסטה ליד ולשכנע אותו להקשיב לנו" מספר Warrel Dane "שאר חברי הלהקה די צחקו עלי, זה היה נשמע מופרך".

"תכנית לא היתה לי ולא הצלחתי להגיע לבקסטייג" אבל כשיצאנו החוצה עקפנו את המועדון ושמענו מישהו מהצוות הטכני של Megadeth אומר שהם נשארים ב Tropics Hotel שהיה כמה מאות מטרים משם, רצנו לשם, לא היו לא שומרים ולא אנשי בטחון, נכנסנו ועברנו קומה קומה עד שמצאנו את החדר שממנו בוקע הכי הרבה רעש בכל המלון, להפתעתינו הדלת היתה חצי פתוחה, נכנסנו ומאסטיין קלט אותנו ישר, מצאנו את עצמנו באמצע החדר שהיה מלא במעריצות, אלכוהול וכל הבא ליד, ידעתי על הטמפרמנט החם מזג של דייב וחשבתי איך לפנות אליו בלי להזרק מהחדר, הוא החזיק משום מה צעצוע של כריש ביד… להפתעתי הוא פנה אלי ראשון ושאל אם אני רוצה לשתות איתו, זה כמובן עבד ובמשך 3 שעות דיברנו על מוזיקה ולהקות כשאנחנו מתעלמים מכל מה שהולך מסביב בחדר, ידעתי שמתישהוא אני חייב לשכנע אותו להקשיב לדמו שלנו ועכשיו! על המקום ! לא לתת לו קסטה ולחכות" מספר Warrel Dane.

"בסופו של דבר כששנינו שיכורים לחלוטין שכנעתי אותו לרדת לאוטו שלנו ולשמוע את הקסטה, זה הצריך "שכנוע" באמצעים שהיו פופולרים ב 1986 בתעשיית המוזיקה ולא אוסיף…" אומר Warrel.

"הוא הקשיב וביקש להקשיב שוב ואז אמר שהוא אוהב את זה ורוצה לשמור את הקסטה אצלו והלהפיק לנו אלבום, חשבתי שהוא צוחק איתי ואז הוא נתן לי את הטלפון שלו וביקש שאצלצל עוד שבועיים כשסיבוב ההופעות מסתיים, עדיין לא האמנתי, חשבתי שזה סתם מספר אז הגעתי הביתה וצלצלתי והגעתי למשיבון האישי שלו, אז הבנתי שמשהו מתחיל לקרות, שבועיים אחר כך שוחחנו והוא הזמין אותנו ללוס אנג`לס"…."

מכאן העניינים החלו להתגלגל מהר מאד, מאסטיין הציע להם את המנהל של Megadeth דאז Keith Rawls שהסכים לממן את האלבום בהפקת מאסטיין, עדיין לא היה לנו חוזה עם אף חברת תקליטים, "מאסטיין ו Keith לקחו אותנו לפגישות עם לא מעט חברות תקליטים, ביניהן מטאל בלייד ועוד דומות, החלטנו לסיים את האלבום ואז לפנות שוב לחברות תקליטים, מה שאכן עשינו כשדייב מתלווה אלינו והביא אותנו אפילו לעשות מופע פרזנטציה מול 4 אנשים מחברות תקליטים ענקיות, השמועה רצה מהר מאד החוצה דבר שרק הגדיל את הבאאז סביב הלהקה"

שבוע שבועיים לאחר מכן קיבלה החבורה את ההצעה הענקית שכל להקה חולמת עליה, הצעה לחוזה ענק מ Sony/Epic, לייבל ענק שמחזיק ענקי רוק ופופ שמוכרים עשרות מיליוני אלבומים, התקציב שהלהקה קיבלה היה ענק, Refuge Denied שוחרר לאוויר העולם ואחת הלהקות הטובות ביותר בהסטוריה של המטאל נחשפה לראשונה להמונים. כל זה ממורכז כאן ב Release הזה שהוא אסופה של הדמו הראשון, והקסטה של 7 השירים שהביאה את דייב מאסטיין לקרחת אותם תחת כנפיו וללכת איתם עד הסוף, כששומעים את החומר הסאונד ההגשה והרמה אי אפשר לטעות – ברור לחלוטין מה גרם למאסטיין של 1987 להתאהב בהם.

זה נפתח עם Dream Of The Incubus וכש Warrel Dane של 1987 פותח את הפה מה שיוצא לו זה זהב, זה קול של פעם במיליון שנה ושומעים את זה ברגע, גם מאסטיין שמע את זה. Die For My Sins שמגיע אחר כך הוא בעיני בלי ספק בכלל אחד מ 100 שירי המטאל הכי טובים בכל הזמנים, שוב השירה מטריפה כל חוש במוח ואיך שזה מתחיל עם Youuuuuu Living in a lie אני מתכווץ כמו שכל מי ששמע את זה התכווץ, אבל זו לא רק השירה, אלו הגיטרות שנעות על התפר בין Megadeth של שני האלבומים הראשונים ל Metal Church של ההתחלה, זה הסאונד הזה, וזה כל כל כך טבעי, אורגני, בלי טריקים של אולפן.

בכלל אני חייב לציין שהייתי סקפטי לגבי שחרור של דמואים בצורה כזו אבל אני מודה שגם בגיל 41 ואחרי 30 שנה של מטאל בלב אני מופתע לפעמים ושמח להודות בטעות, כאן זה הרבה מעבר להוצאה מחודשת של דמואים, כאן יש תיעוד וסממן של תקופה ויותר מכך, חלק גדול מהביצועים כאן יותר טובים מאלו שבאלבום עצמו, יש את הסלוגן הזה The Demo Was Better אז יש מצב שזה תופס לגבי חלק מהשירים כאן וזה כבר כשלעצמו מחייב קנייה של הריליס הזה כי האלבום הראשון של Sanctuary הוא יצירת מופת (טוב, גם השני.. והשלישי).

אני מת על Soldiers Of Steel כי למרות שמו הדבילי והציפיה לקבל שיר מטאל קלישאתי ונדוש אנחנו מקבלים שיר עמוק אפל ומלא אווירה לכל אורכו ולא לשכוח שזה שיר שנכתב ב 1985 !! וכבר אז כן כבר אז ! שומעים את הפסיכדליה ששנים אחר כך הפכה את Nevermore למה שהיא, שימו לב לקטע

The blind prophet shall breathe fire
Foretelling dreams of past
And visions of your death
He lies shackled in the mire
And beckons to your cries
Dreaming of your dreams

אם זה לא היה נכתב ב 1985 הייתי חושב שזה אחד הקטעים ב Dreaming Neon Black המושלם, וזו תמיד תמיד היתה הגדולה של החבורה הזו, בהתחלה ב Sanctuary ואחר כך ב Nevemore – לקחת את העולם הפסיכדלי ולבחוש אותו לתוך עולם המטאל של אז עם השיער הארוך, הג`ינסים הצמודים ומעילי העור, זה המקום שמבדיל והבדיל גם ב 1985 אותם מלהקות אחרות.

וצמרמורת, השיר הזה, הריפים האלו, אין יותר מטאל מזה, פאקינג אין, בעולם.
Death Rider-Third War ממשיך בטרפת הזו לשיר Speed/Thrash קלאסי לפי הספר, כאן יש רק לתת בראש בלי פסיכדליה ובלי עומק ואפלה אבל עם ים מטאל אמיתי שמשפריץ לי החוצה מהרמקולים, חתיכות מתכת עפות לי על הפרצוף במשך 4 דקות, מדהים. את White Rabbit כולם מכירים ויש לו מאות גרסאות כיסוי ועדיין הכיסוי של Sanctuary הוא אחד הטובים, זה הקאבר הראשון בסדרה של קאברים שליוו את הקריירה של Warrel Dane וכל אחד מהם העיף את המקור למקום אחר, קאברים לסיימון וגרפינקל, לסיסטרס אוף מרסי, לבאוהאוס ולעוד אמנים חשובים. Ascension To Destiny וזה שוב הריפים האלו, זה הסטייל שלא היה ללהקות האירופאיות בשנים ההן, ומה שהופך את הלהקה הזו לאחרת, ליהלום.

אז מגיע Battle Angels ….זה השיר שבסופו של דבר פתח את Refuge Denied ואין שיר ראוי ממנו לעשות את זה, זה עוד שיר דגל במטאל של שנות השמונים, החיבור של השירה עם הגיטרות, של המילים עם הלחן, תחושת ה Marching into the night שמלווה את השיר לכל אורכו ומתפוצצת עם הפזמון הקטלני והפלצטים שהאדון Dane מגיע אליהם בשירה – אין דברים כאלו ולא יהיו, אין זמרים כאלו, המוזיקה עצמו יכלה בקלות להכתב על ידי מאסטיים בתקופה המדוברת אבל השירה השירה הטיסה את זה 10 דרגות למעלה.
וכאן בביצוע החופשי יותר של הדמו רצים סולואים לכל אורך השיר והוא ארוך יותר – תענוג.

I Am Insane זה שיר שלא צלח לתוך האלבום ונשאר בצד, לדברי הלהקה הוא היה טיפה יותר "הארד רוק/האבי מטאל" מהאחרים והם רצו כבד יותר, מבחינתי זה שיר מעולה שבהחלט היה מקום לשלב אותו אז אבל גם היום לקבל אותו ב 2017 כשיר חדש של Sanctuary זו בהחלט מתנה. Veil Of Disguise שסוגר את הריליס הזה סוגר גם את Refuge Denied וזה בהחלט אחד השירים הכי טובים של Sanctuary.

אתם מבינים, בעולם שבו המטאל כבר נשמע הכל חוץ מאורגני, מופק עד העצם, כולל להקות הסטונר החדשות שנשמעות כאילו הוקלטו בבית או להקות הדת`/בלאק מטאל החדשות שאולי יש להן את ה Spirit אבל הן הרבה פחות טובות מאלו שגדלנו עליהן, בעולם בו עושים מטאל דרך הדמייה של גיטרות, תופים מפלסטיק וחזרות בסקייפ – יש כאן מסע מרתק שהוא גילוי בזמן לתקופה בה הקליטו על סלילים (תעשו גוגל), ניגנו בחדרי חזרות 5 פעמים בשבוע ולא כשלמתופף לא היה גיג אחר בחתונה, אנשים שהתאבדו על המוזיקה שלהם.

ואם שאלתם את עצמכם למה הלהקות האלו הצליחו – הנה התשובה, אלו להקות שלכולן דאז היה מוסר עבודה מאד גבוה – זה היה הדבר הבסיסי ומעבר לו למי שהיה כשרון ושירים טובים וקטע מיוחד – הצליח. ול Sanctuary דאז היו שירים מעולים, טונות של כשרון, וזמר שלאף אחד לא היה, ולכן אנחנו דשים ומנתחים את ההקלטות האלו 30 שנה אחרי צאתם, קוראים לזה צדק, קוראים לזה הערכה.