Satyricon – Now, Diabolical

שמישהו יצלם אותי בזמן שאני מקשיב לאלבום החדש של Satyricon. אם עדיין לא הבנתם, האלבום מאוד מוצא-חן בעיני ואפילו בישיבה אני לא יכול להפסיק להזיז את הראש, אפשר לומר ש-Now, Diabolical הוא אלבום המשך ל-Volcano למרות שהוא בכל זאת שונה ואף איטי יותר, מה שיוצר הרגשה צורמת ואפלה עם תוספת של רוע, השירה מצמררת ועבודת התופים והגיטרות גורמת לי להזיז את הראש ולא לנוח לדקה.

האלבום, כפי שנאמר, לא מהיר ומה שמתנגן הוא מאד ברור ואפילו "נעים" לאוזן מבחינה מסוימת ופה ושם אנו מקבלים משחק גיטרות מעניין, מונוטוני, אבל לא משעמם. Frost על התופים כמו תמיד יודע מה הוא עושה וגם הפעם הוא מראה איזו יכולות יש לו כשזה מגיע לתיפוף, עוד משהו שמצא-חן בעיני הוא שאין Intro באלבום, כבר מהשיר הראשון, שהוא גם שיר הנושא, אפשר להבין לאן הוא לוקח אותך וזה מעולה. ואם אתם תוהים, מדובר פה בסגנון ש-Satyricon החלה איתו ב- Volcano רק שהיא "שפשפה" אותו מעט למשהו שחודר לך מתחת לעור וגורם לך לצמרמורת ולמצבי רוח משתנים (ואני מתכוון לזה במובן החיובי כמובן).

השיר השלישי באלבום "The Pentagram Burns" לטעמי הכי טוב – הוא אחד השירים היותר קצביים שיש לנו פה והראש לא מפסיק לזוז למשך 5 דקות ושלושים ושמונה שניות – זה שווה כל רגע! הקטע הרביעי ממשיך עם הקצב של השיר הקודם אבל יש בו יותר בלאגן והוא מצריך קצת יותר הקשבה. "The Rite Of Our Cross" משלב איתו דום מטאל עם Satyricon ה-"ישנים", מאוד מעניין. השיר השמיני, "To The Mountains" שהוא גם השיר האחרון באלבום, מתנגן במשך יותר מ-8 דקות וכולל או יותר נכון מסכם את שבעת השירים הראשונים.

לסיכום, Now, Diabolical מומלץ מאוד לכל מי שיש לו ראש פתוח ומוכן לשמוע משהו שלא שומעים כל יום, אמנם האלבום לא הפיל אותי מהכיסא אבל יש בו בהחלט משהו מיוחד וסוחף. אז בקיצור, שימו קצת כסף בצד ורוצו לחנות התקליטים הקרובה לביתכם – האלבום הזה שווה כל אגורה!