Savage Messiah – Insurrection Rising

09/03/10
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Insurrection Rising
  2. Corruption X
  3. In Absence of Liberty
  4. The Serpent Tongue of Divinity
  5. Vigil of the Navigator
  6. Enemy Image (Dehumanization)
  7. Silent Empire
  8. The Nihilist Machine
  9. He Who Laughs Last

יש לי מושג חדש לז'אנר מוזיקלי מצליח, NWOBTM, או בפירוט: New Wave Of British Thrash Metal. למי שתוהה לגבי הצורך בשם לז'אנר, אני מסמן את רשימת הלהקות הבאות: Pitiful Reign, Warpath, Hellfighter, Evile, Gama Bomb וגם את Savage Messiah. לבריטניה יש מסורת מכובדת ביותר של ת'ראש משנות השמונים, עם כמה להקות שלא נופלות מאלו האמריקאיות בשום צורה, אם אלו Xentrix, DAM, Slammer, Onslaught ועשרות אחרות, ונראה שהעשור האחרון – במגמה שלא מפספסת גם את ארה"ב – מסתמן בגל של להקות צעירות ואיכותיות שעושות כבוד לז'אנר המטאלי החזק ביותר של שנות השמונים.

אז בואו נודה באמת, מרבית הלהקות שמנסות לעשות ת'ראש אולד-סקול טהור לא ממש שוות משהו, רובן נשמעות כמו חיקוי חיוור ולא מקורי, אבל פה ושם יש כמה הבזקים של איכות, אם אלו Bonded By Blood או Municipal Waste בארה"ב, ו-Evile וגם Savage Messiah שחזקים בבריטניה. מה שאהבתי בלהקה הצעירה שלפנינו, הוא שהיא לוקחת את הת'ראש לכיוון מלודי, הידוע בפי יודעי דבר בקרב וותיקי המטאל בארץ כת'ראש "אשכנזי", כלומר נקי, מנוגן היטב, מלווה בשירה מלודית ולא צרחנית, שמושפעת בעיקר מלהקות כמו Testament ולא, נגיד מ-Kreator המורקדמת, דוגמת הרכבים כמו Hellish Crossfire.

תקראו להם איך שתרצו, מדובר בת'ראש \ ספיד מנוגן ברמה גבוהה, מופק היטב, עם סולן שממש יודע לשיר, ריפים מוצלחים, ואווירת שנות השמונים טהורה. אם הייתי צריך להשוות חלק מהחומר של Savage Messiah למשהו אחר, הייתי אומר שיש פה לא מעט Death Angel, כשגם Testament באמת לא נעדרים. שיר הנושא הוא הדבר הכי קרוב ל-Death Angel שיש כאן, ריפים ת'ראשים מהירים, על גבול הספיד, ושירה ניחרת אבל מלודית של הסולן והגיטריסט Dave Silver, שהרכיב את הלהקה אחרי מותה של Headless Cross, ההרכב הקודם שלו. השילוב של הפקה מצוחצחת ובעיקר יכולת כתיבה טובה עושה את השיר, ולא מפסיקה לאורך האלבום.

מידי פעם הלהקה לוקחת כיוון קצת נועז יותר, ו-"In Absence Of Liberty" הוא בדיוק דוגמא לגישה שעושה את ההרכב למעניין בהרבה מלא מעט אחרים. שיר בן למעלה מ-6 דקות שהולך לכיוון השירים האפיים יותר של Metallica כדוגמא, מעבר בין בתים שקטים מלווים בגיטרות נקיות לפזמון מטאלי, מעברים מעניינים ולידים איכותיים – בקיצור, ככה זה כשחברי הלהקה יודעים לנגן מעל הממוצע, סולן יודע לשיר, ובעיקר, לכתוב מטאל איכותי ומעניין. אז נכון שאין פה משהו פורץ גבולות, חדשני או מהפכני בז'אנר, ואני עדיין בספק אם האלבום יכול לעמוד בשורה אחת מול האלבומים הגדולים, וגם ה "לא רעים" של שנות השמונים, אבל בהחלט מדובר בת'ראש איכותי ומלודי, שעולה בכמה דרגות על רוב מה שהלהקות הצעירות שיוצרות אותו עושות, אם כבר עושים קאמבק לז'אנר, זו כנראה אחת הדרכים היותר טובות לעשות זאת.