Scalar – Scalar

נראה שבזמן האחרון להקות מטאל ישראליות, בעיקר להקות מלודיות, בעיקר פרוג, צצות כמו פטריות אחרי הגשם. אז מה הופך את Scalar, להקה קטנה שפרצה לתודעה שלנו ממש לא מזמן, למשהו מעניין? לא ממש ברור. אבל משהו שם תופס את האוזן. החבורה הצעירה הזאת שחררה את EP הבכורה שלהם ממש לאחרונה, ובקצב הזה ועם ההשקעה הנכונה הם בהחלט עשויים להגיע רחוק.

הEP שנקרא על שם הלהקה מעוצב וממותג בפסים צבעוניים, שנראה שילוו את הלהקה לפחות בתקופה הקרובה. הפסים האלו בליווי הרקע הפשוט אבל איכשהו מעניין נעים בקצב המוזיקה בגרסת היוטיוב של הEP כולו, ואף מתפתחים למשהו יותר מעניין ב"קליפ" הראשון ששחררו מתוך הדיסק לשיר Guidance. זהו גם השיר הפותח את הEP, שיר שקט באופן יחסי למטאל אבל בעל מקצב מעניין ומספיק דיסטורשן כדי שלא נתהה על טיב הלהקה. אין ספק שמדובר בילדים שגדלו על Dream Theatre וOpeth. החבורה הייתה לפחות חכמה מספיק בשביל לקחת את הדברים הטובים מהלהקות שהם אוהבים, השירים ארוכים אבל לא מספיקים להימאס, המקצבים מיוחדים אבל עוד לא מספיק כדי להציק באוזן.

המטאל האמיתי מתחיל דווקא בשיר השני, Fool's Paradise, שנפתח בקטע קלאסי מהופך. השירה של יאן בן יוסף מעט נמרחת אבל קולות שניים שנוספו מסביב נותנים לה בסיס ומקום להתפתח. הגיטרות של אסף קרנצלר ותומר שור מייצבות את הכל בריפים מעניינים, קצת שבורים וקצת רית'מיים, כאשר מדי פעם מבליח לו איזה סולו פרוגי מגניב – אבל ממש רק לשנייה, לא לחשוף את היכולות שבוודאי מסתתרות מתחת לידיים של מי שגדל על פטרוצ'י והחליט לקחת ליד גיטרה. הפזמונים בעלי אקורדים פשוטים וקלידים אבל זאת הירידה למינור בדיוק במקום הלא טבעי שמושכת את האוזן ושומרת אותך מעוניין. את המבנה הזה מלווים קטעי קלידים של עומר שתיוי שמושכים את האוזן ומבלבלים מספיק כדי לתת תחושה של ריחוף בחלום. כמובן, מתחת לכל זה מחזיקים ביד רמה מקצבים, שולטים בכל האירוע שהיה יכול להיות בלאגן קטסטרופלי (והוא פשוט לא) – ג'ון ברג על התופים וחן פרידברג על הבס.

השיר השלישי, Distorted Illusion, הוא זה שתפס אותי. השם מדויק לתחושה שהוא מנסה להעביר, אשליה בהפרעה. השירה של יאן מתייצבת ומלווים אותה סולואים בסיסיים מחד ומורכבים להפליא מאידך של גיטרות וקלידים. קטע בכמעט דממה חותך את השיר באמצע, עם תקתוק שעון שנשמע כמו עכבר אוכל או איזה מטרונום שיצא מאיפוס, אחריו ממשיך מיד קטע שקט, רגוע ועצוב כיאה לחובבי הלהקות האלו. הEP נסגר בשיר Tether שמרגיש כמו ערבוב של כל מה שהיה לנו קודם, זה שיר פרוגי מורכב בטירוף שלגמרי אפשרי לעשות לו הדבאנג. זה שיר מפוצץ מלודיה שיושבת על גבי ריפים קשוחים כמעט מספיק בשביל שאפילו חובבי הפרוג הקשוח יותר יהיה מה לחפש כאן. זה אמנם לא הדבר הכי כבד שיצא בארץ בזמן האחרון, אבל בהחלט מספיק בשביל להתחרות על מקום נחמד בפנתיאון להקות הפרוג שמתחיל לקבל לו כאן צורה.

אם כן, אין ספק שמשהו בScalar תופס את האוזן, משאיר את הנפש במצב קצת עקום אך איכשהו שלם. מעל הכל, המאפיין המרכזי של הEP הזה הוא מקצועיות, הפקה ונגינה ברמה גבוהה שלא מפריעה לדינמיקה הלהקתית. לצד זאת, המוזיקה הפרוגית והמורכבת שעדיין משאירה משהו באוזן לאחר סיום ההאזנה. בעוד כמה ימים ההרכב הצעיר יעלה לבמה בפעם הראשונה בהופעת ההשקה של הEP, ונוכל לגלות האם כל הדבר הזה מחזיק גם על במה. אני באופן אישי מקווה מאוד שכן, ומצפה לשמוע מהם עוד יש סיכוי שיצא מכאן משהו מעניין מאוד.