Seneca – Reflections

לחברת התקליטים Lifeforce יצא שם של "פארשים" – מדובר בחברה שהביאה לעולם להקות ענק כמו Trivium, Caliban, All That Remains והפייבוריטית האישית שלי Between The Buried And Me, אך לא הצליחה לשמור על אף אחת מהן בארסנל שלה לאורך זמן, וכולן נטשו אותה לטובת חברות גדולות יותר בשלב כזה או אחר. אך עם זאת, כמו שיצא להם שם של פארשים, יצא להם גם שם של חממה לא קטנה בכל מה שנוגע להארדקור ומטאלקור, במיוחד ללהקות אירופאיות. מלבד הלהקות שהזכרתי כבר, הלייבל מחזיק כיום מספר להקות בתהליכי התעצמות ופרסום, שסביר להניח שיגיעו בעתיד הקרוב לגדולות – להקות כמו War From A Harlots Mouth, The Faceless ו-Nahemah, שלהן אני ורבים נוספים צופים עתיד מזהיר. וכעת, Lifeforce מציגים לנו את ההבטחה הגדולה החדשה שלהם, Seneca, המגיעה אלינו מצפון קרוליינה שבאמריקה הרחוקה.

האלבום של Seneca הוא בכל מובן אפשרי אלבום מטאלקור קלאסי. הרבה ברייקדאונים כבדים, גראול נמוך ובשרי המתחלף לעתים בזעקות הארד-קור-יות, מלודיות מעל לברייקדאונים והפקה מצוחצחת ומהוקצעת. האלבום נפתח בקטע שקט ורגוע שמתפרץ לברייקדאון עצבני, וממשיך בלי לעצור אל תוך השיר השני, "Palehorse", שמציג ברייקדאונים כבדים לצד מלודיות משמחות ושירה נקייה. וכך גם "Black Gold", ואחריו "Carousels", ו-"Birds, ו-"Illusions" ו-… אתם מבינים את הקטע? זה אלבום שיוצא מתוך פס יצור שפועל כבר כמה שנים טובות, שמביא לנו כל כמה ימים אלבום מטאלקור-הארדקור-דת'קור חדש, מלהקה חדשה ומבטיחה, שעושה בדיוק את אותם השירים שהלהקה-המבטיחה-שקדמה-לה עשתה, מנגנת בדיוק את אותו הסגנון, מוציאה בדיוק את אותן החולצות ומצטלמת בדיוק באותם צילומי פרומו. זאת מכונה משומנת היטב, שבה היצירתיות נדחקת קצת הצידה – ופה הבעיה שלי עם Reflections.

Reflections זה אלבום לא רע בכלל, אפילו די טוב בסטנדרטים של מטאלקור מודרני, ויש בו את כל מה שאלבום מטאלקור צריך. הוא נשמע טוב, ואני בטוח שבהופעה הוא יכול להיות אפילו מהנה ביותר, אבל אני לא מוצא בו את היצירתיות והטוויסט הייחודי שאני מחפש בשביל ממש להתחבר לאלבום, וזה תקף לכל המטאל ולא רק למטאלקור. האלבום יושב טוב, הוא ברוטאלי וכבד ומנוגן בצורה מקצועית, אבל זה עדיין לא זה. זה עדיין לא הייחודיות של Between The Buried And Me, היצירתיות המתפרצת של Protest The Hero או האדג' הפסיכי של Architects… לעזאזל, אני אעדיף אפילו אלבום חדשני ויצירתי, אבל לא מוצלח לחלוטין כמו Planetary Duality, האחרון של The Faceless, שניסו לעשות משהו חדש ומגניב אבל עדיין צריכים ללטש את הכתיבה והרעיונות שלהם.

בקיצור, אם אתם צריכים מנה מהירה של מטאלקור, זה האלבום שלכם. יש בו את כל מה שאתם תחפשו באלבום מטאלקור, וסביר להניח שתהנו ממנו מאוד. לכל השאר, זה יכול להיות אלבום חמוד מאוד, אבל אם אתם מחפשים במוזיקה שלכם ערך מוסף, חדשנות ואת ה"קצת מעבר" כמו שאני מחפש במוזיקה שאני אוהב – יכול מאוד להיות שתתאכזבו.