Septic Flesh – Titan

אני מודה, גיליתי את Septic flesh מאוחר – מאוד – יותר מדי – או במילים אחרות רק ב 2008 עם צאת אלבומם Communion, זה שאיתו הם חזרו מהכפור הים תיכוני, אחרי שהתפרקו ב 2003. כבר בשמיעה הראשונה של Communion האלבום העיף אותי, לרגע חשבתי שיש לי שוב פעם שיער על הראש, כי הרגשתי משהו סומר, אבל למעשה זו הייתה סתם צמרמורת מהסאונד האימתני שתומך בדת' הסימפוני שהחבר'ה האלה איכשהו הצליחו להפיק ממוחם הקודר. 3 שנים אחרי זה, בום! עוד אלבום – The Great Mass ואז גם הופעה בארץ. אין ספק שהלהקה והחומר שהיא עושה פשוט שבתה אותי. אמנם שמעתי כמה שירים מהאלבום ביוטיוב עוד לפני שיצא רשמית, פשוט הייתי חייב, הסקרנות גברה עלי, אבל לא הורדתי את האלבום, חיכיתי כמו ילד טוב עד ששמתי את הטלפיים שלי על הפלסטיק הזה עם הדבר העגול והמבריק שמונח במרכז. אז אחרי שהסנפתי את העטיפה (כי אין כמו ריח של חדש, אני אפילו שם ריחן באוטו שנושא את השם "New car odur") הכנסתי לקומפקט.

כמה מילים לגבי ההוצאה עצמה. האלבום יצא דרך Season of Mist והופק ביוון ובצ'כיה כאשר על ההפקה והמיקס אחראי Logan Mader יוצא Machine Head. הסאונד הדוק, חד ונקי. הלהקה שוב בחרה להשתמש באורכסטרה אמיתית יחד עם מקהלה מה שרק מוסיף לעומק ולעושר של השירים. אלו כמובן תומכים בתיפוף מהיר המשלב עבודת מצילות מצוינת, ריפים כבדים וכמובן גראול עבה ממעמקי הבטן של הסולן, Spiros והתוצאה הסופית היא דת' סימפוני פומפוזי ואפי.

היה זה לילה גשום, רעמים, ברקים, נביחות של הכלב שלי ואחריהם צליל נפיחה דק מפי הטבעת שלו!! (איך זה לבניית מתח??) כששמעתי את האלבום לראשונה. בעצם זה לא היה בדיוק כך. למען האמת, השמיעה הראשונה של האלבום הייתה בדרך לעבודה בפקקים של איילון ב 7 בבוקר כך שהקשב והריכוז שלי היו נתונים לנהג ברכב לפני שהיה עסוק בחפירות ארכיאולוגיות במעלה נחיר ימין שלו, אבל, עדיין הצלחתי לקלוט ולעבד כמה רשמים מהאלבום.

War in Heaven פותח את האלבום, פתיחה דרמטית של צ'לו המלווה בקלידים (בחירה מצויינת לטעמי, יש משהו בכלי הזה שעובד מעולה עם מטאל בכללי ובפרט בז'אנר הזה), אחרי כמה שניות נכנסים שאר חברי הלהקה בהפגזה מסיבית. הקטע העוסק במלחמת המלאכים בגן עדן נתמך במוסיקה מדויקת אשר מתאימה לחלוטין לליריקה שילוב של מוסיקה הלקוחה מסרט אימה ומעין מארש צבאי בומבסטי. Burn קטע קצר, בו נעשה שילוב בשירה נקייה, השיר כבד ומתובל בבליצים וכמובן גראול כועס של הסולן. מה שמעניין הוא שלקראת סוף השיר יש שבירה מרגשת עם פריטה וסולו דביק המלווה בכינורות. אשר מוליכים את המאזין בעדינות חזרה לפזמון ולסוף השיר. Order of Dracul עוסק ב Vlad המשפד, מלך הקבב הרומני, משפד השווארמה התורכי ובעל החיבה להרחבת רקטומים עם גזעי עץ חדים. קטע קצר יחסית, מבנה השיר מבחינת ליריקה פשוט, פזמון החוזר על עצמו ו 3 בתים. עדיין קטע מהיר ואלים. Prototype חריג יחסית מבחינת המבנה והארגון שלו. הקטע נפתח בהפגזה מסיבית של בליץ והאורקסטרה בכל כוחה בקטע המזכיר קטע וואגנרי קלאסי. הפעם הליריקה עוסקת דווקא בנושא יותר חברתי או פילוסופי – מיקומו של האדם, תפקידו במרקם החיים, האם הוא מכונה ותו לא?

Prometheus הוא הקטע הארוך באלבום, מעיין יצירה שבה הכל מתכנס יחד: כל האלמנטים ששזורים באלבום באים לידי ביטוי באופן הכי עוצמתי, הכי מרגש – הפן הקלאסי כבד ושוב עם קריצה לוואגנר הדרמטי ובפן המטאלי תיפוף מהיר המגבה ריף חד. את Spiros מלווה המקהלה. Prometheus למי שלא יודע, הוא אחד ממשפחת האלים שקדמה לאלי האולימפוס – הטייטאנים, ולמעשה סייע לזאוס ע"פ המיתולוגיה היוונית במלחמתו בקרונוס מנהיג הטייטאנים. Prometheus מוזכר במספר יצירות באופנים שונים וקיימים סביבו מספר נרטיבים. Septicflesh בחרו להתייחס דווקא לנפילתו לאחר שרומה ע"י זאוס. השיר מתחבר לשיר הנושא של האלבום Titan המתאר בקווים כלליים את גדולתם ואת נפילתם של הטייטאנים. הקטע מלווה בנעימת כינורות מהירה, בליצים להפליא וכמובן ריף מהיר ומורכב.

חידוש מלהיב אין כאן ולמעשה האלבום זכה בתגובות מעורבות לשלילה ולחיוב. כמובן שהמעריצים הוותיקים של הלהקה איפשהו סולדים הסגנון הפומפוזי שהלהקה סיגלה לעצמה אך עדיין, אני הצלחתי די בקלות להתחבר לחומר החדש יותר מאשר לחומרים הישנים. לסיכום, בהאזנות הראשונות לא הצלחתי להתרשם ולהתלהב מהאלבום בגלל העבודה הפשוטה שהלהקה בחרה להמשיך עם הנוסחה של האלבומים הקודמים. אבל אחרי מספר האזנות וכמובן כשאני יושב עם המילים ההתרשמות הראשונית השתנתה. הלהקה מקיפה בליריקה נושאים שונים, כתיבה פשוטה מבחינת המבנה, אך ברמה גבוהה. השימוש בארגז הכלים הקלאסי נעשה בצורה מעולה לטעמי, במידה ובטעם. האגרסיות כמובן נשמרו ולעיתים אפילו עלו במספר מונים מאלבומיהם הקודמים של הלהקה. כן, לפעמים כשיש נוסחה מוצלחת שעובדת, יותר נכון לשמר אותה ולמצות את מגוון האפשרויות שהיא נותנת גם אם אין בכך חידוש משמעותי. יותר מזה, כשאני שומע את השירים איכשהו אני מצליח לדמיין את חלקם כפסקול לסרטים שונים – חולית, או שתיקת הכבשים ובמוח המעוות והקודח שלי זה פשוט עובד.