Sepultura – Roorback

אוקי, אז איך אמר מאיר בנאי לפני? אולי גם אלוהים היה שחור. מה שבטוח, אין שום דבר אלוהי בספולטורה האגדית מאז שהכושי דרק גרין התייצב במקומו של מקס קאבלרה ב-1998 בזוועתון ההמשך לאלבום המופת Roots שזכה לשם Against, אולי משום שהוא נגד כל מה שמייצג את הטעם הטוב.

מאז יצאה ללהקה עוד גחמה מוזיקלית שהייתה מוכנה פשוט להחריב את ספולטורה תחת השם Nation. תעשו לי טובה. אין לי שום בעיה עם מוזיקת הארדקור משולבת במטאל (כמו אההמ… Soulfly) אבל ספולטורה פשוט עשו את זה רע!!! ואז במאי 2003 הם איימו להוציא אלבום נוסף, Roorback שמו. הבעיה שלהם היא שמרוב הצחנה שהלהקה הזאת העלתה בשנים האחרונות – אפילו חברת תקליטים נורמלית הם לא מצאו שתביא את האלבום לארץ עד אוגוסט. אז נכון שהוא יצא במאי, וזה די הרבה זמן אחורה, אבל למצוא אותו בחנות היה קשה, ולהזמין ספולטורה מחו"ל בידיעה מראש שהוא יהיה חרא זה די בושה. אבל להפתעתי האלבום לא היה גרוע, ולמעשה הוא טמן בחובו גם כמה פנינים טובות. טוב, Arise הוא לא, ובטח גם לא Beneath The Remains המדהים, אבל הוא יותר טוב מכל מה שחבורת הברזילאים הזאת הוציאו בעזרתו של דרק גרין… כן, הבחור הכושי.

אז חלאס לזבל על הקקה של פעם, והבה נתייחס לקקה של היום. האלבום נפתח במה שנשמע כמו הפקה זוועתית של שיר מטאל, ואז משתנה למקצב ת'ראשי יותר, אה-לה Arise, מהיר וכסחיסטי. רק מה, ההפקה הדקה של האלבום: גיטרות רזות, בס שלא שומעים, תופים קלילים, זה לא ספולטורה, זה או שהם מנסים לחזור לנגן ת'ראש מטאל והם נותנים לזה הפקה של ת'ראש מטאל של פעם או שהמפיק החננה שלהם החליט שלא מגיע להם הסאונד השמן והכבד שלהם בגלל שהם התנהגו כל כך לא יפה בשנים האחרונות. השיר Come Back Alive בעל פזמון זורם שכזה, מתאים לפתיחת אלבום. הוא נותן בראש בסופו של דבר והשירה של דרק גרין סוף כל סוף מוכיחה את עצמה משתלמת אחרי יותר מ-6 שנים של אי-ודאות רצינית. הוא לא מקס, אבל יש לו קול מחוספס כמו סולן הארדקור גדול-ריאות, ובאלבום הזה הוא גם מוכיח שיש עליו גם בשירה נקייה.

השירים הבאים, Godless ו-Apes Of God הם שירים סבירים שבעצם מהווים את מהות האלבום. אלבום הארדקור-מטאל, מן ניסיון לחזור לשורשים אך הוא מנוגן יותר מדי משוחרר מכדי להיות ת'ראש מטאל ויותר מדי הדוק מכדי להיות ניו-מטאל או דבר מה דומה. בין השירים הטובים באלבום תמצאו את Corrupted שמתחיל ממש כפי שסלייר היו פותחים שיר בתקופה עתיקה יותר, וזה מעניק לשיר, שלמעשה די מייצג חומר מאוחר של ספולטורה אבל עדיין מהיר, כוח ת'ראשי חיוני וחיובי. Mind War הוא אולי השיר הכי ניו-מטאלי באלבום, ועם זאת גם הכי טוב, עם קצב שמרביץ כראוי בראש ואפילו קטע גישור עם שירה נקייה שלמעשה כמעט מרגשת.

Activist הוא עוד שיר טוב למדי, קצר משתי דקות והכי ת'ראשי פה, עם התיפוף הכי טוב של איגור באלבום, אבל הוא עדיין נשמע כמו תירוץ גרוע או חיקוי של עצמו מלפני 10 שנים. יש פה אפילו סמי-בלדה הזויה בשם Bottomed-Down שאמנם היא ניסיון מרענן לעשות משהו שונה, אבל חבל שהיא נשמעת ברובה כמו שיר קנטרי רע. יש גם שירים בינוניים מכאן ומכאן כמו Leech שאמנם יש לו פזמון קליט וטוב אך הוא אינו נשמע טוב ברובו, והשיר The Rift שנשמע מעניין בהתחלה ואז קצת נמתח.

דרק גרין למעשה הוא האיש שעושה את האלבום הזה קצת טוב מעל לממוצע בנאלי ומתוח כמסטיק. מה שמבדיל בין ספולטורה של היום לבין להקות כמו Mercenary הצרפתים או Beresrk האמריקאים, אשר שתיהן להקות חיקוי זולות לספולטורה המקורית, הוא בעצם המגע האישי של גרין שמתעקש להביא את המוזיקה לכיוון שלו ובצדק, כי ימי מקס לא ישובו, אז נביא את המיטב ממה שיש לנו כיום. גם אם זה אומר פחות תופים שבטיים או פחות כלים ברזילאים עתיקים ופחות קטעי-ג'אם רועשים וצורמניים.

הליריקה נשארת בעינה ספולטוראית לכל אורך הדרך, שזה אומר גישה דלה ופשוטה לפוליטיקה המקומית או הגלובלית, דרך עיני הלהקה כמובן. הפעם Roorback עוסק במלחמות ותוצאותיהן. שם האלבום כבדרך אגב, אינו קשור בשקל לאלבום עצמו ואני די בטוח שהם המציאו את המילה הזאת בעצמם.

אנדרה קיסר מצדו למעשה, נשמע פה לא-משהו במקרה הטוב. הנגינה שלו נשמעת משוחררת מדי כשהיא צריכה להיות הדוקה בשירים אגרסיביים יותר, ורזה מדי או לחוצה מדי בשירי הניו-מטאל באלבום. מישהו צריך להזכיר לו איך לנגן. אבל הוא לפחות חזר לעשות את הסולואים הסמי-סלייר האלה שלו, אם כי איפה Corrupted ואיפה Desperate Cry. כמו כן שוב לא שומעים את הבסיסט ג'וניור, וזה שוב בגלל ההפקה הלא נכונה. ואיגור לא נשמע כלל במיטבו, אם כי אפילו שפל המדרגה הזה של איגור קבלרה נשמע יותר טוב מלארס אולריך איי-פעם, בתכלס.

לסיכומו של עניין, האלבום הזה אינו ממצה את מה שאפשר להוציא ממנו ואולי באלבום הבא אנחנו נקבל ספולטורה יותר מגובשת על סגנון ולא נשמעת כמו רודפת-סולפליי כל הזמן. לזכותם של ספולטורה על סולפליי יאמר שהם מנגנים חומר של ספולטורה בהופעות, ושמועות אומרות שהם חזרו לרטרו בערך כמו מטאליקה, אז יאללה.. שמישהו יגרור את הברזילאים חובבי המלחמה האלה בחזרה הנה בטענה שהם הולכים לצלם פה קליפ פעם נוספת, ופשוט יתקע אותם בהאנגר 24 במקום.. יש למה לקוות!