Seven Witches – Passage To The Other Side

כשאחת מלהקות המטאל המצליחות ביותר בתחום לוקחת חופשה, תמיד תסמכו על כך שיהיה לה תחליף, בין אם זה לטובה או לרעה. במקרה שלנו הפעם, אני מדבר על להקת Judas Priest הותיקה, שלמרות שחבריה המזדקנים מתכננים איחוד קרוב על כסא הגלגלים, עדיין נמצאות להקות שניסו ואף הצליחו לשחזר חלק מההצלחה של אותה להקה כבירה. חוץ מלהקת Overkill שקיימת כבר למעלה מעשור בשטח, נמצאת להקה נוספת שבין רבות מנסה לתפוס נתח מהדור החדש של מעריצי ג'ודאס, ושמה הוא Seven Witches. אמנם חבורה שלא קיימת כבר מאות שנים כמו השתיים הראשונות שהזכרתי, אך חבריה הם כלל לא זרים בסצינת המטאל ואת זה אתם כבר תבינו מהאזנה לאלבום.

כאמור, Seven Witches הינה להקה צעירה למדי, שמשנת 1999 הספיקה להוציא כבר כ-3 אלבומים מלאים, להחליף כמה הרכבים במעין מסורת שכזו או עקב קללה הקשורה לשם שלהם, ולשחרר השנה את הכותר הרביעי במספר שלה בשם "Passage To The Other Side", שכמו קודמיו מתאפיין באיכותיות רבה ובגיטריסט הכובש Jack Frost המוכר מהלהקות Speed, Savatage ו-Metalium ומפרוייקטים אחרים ורבים ביניהם קומדיה המבוססת על שמו… או שזה לא ממש קשור אליו.

כבר כשהתנגן לו " Dance With The Dead", השיר הראשון באלבום מתוך העשרה, נכנסתי לאווירת ההבי-מטאל הגו'דאיסטית הישנה, הטובה והלא מתרוממת שעם זאת, משתלבת בצורה טובה גם עם מרכיבי האולד-סקול של הפאוור (סטייל Helloween) ואפיונים מודרניים אחרים. מיד אחריו כשהגיע השיר "Mental Messiah" חשבתי לעצמי "שיאו! 2 Painkiller! אני חייב לספר למישו! איפה הטלפון?", אבל אז הגעתי למסקנה שבשעה 3 לפנות בוקר אני לא ימצא אנשים ערים שיאהבו את הידיעה הזו על אף חשיבותה. ולפני שהמשכתי בסבבה לשיר הבא הייתי חייב לציין את הדמיון בין צווחותיו של הסולן הותיק James Rivera, שגם כותב את רוב הליריקה באלבום והשתתף בלהקת הפרוגרסיב-פאוור Helstar משנות ה-80 המוקדמות, לבין אלו של Rob Halford מג'ודאס, מה שמעלה בי ספקות לגבי נטיותיו של ג'יימס, אבל נשאיר זאת לקטילות בפורומים למיניהם.

בשיר השלישי – "Johnny" מיד עלו בי זיכרונות מהמורה לספורט בבית ספרי שנוהג לכנות כל תלמיד בשם זה, וכן גם מהאופן שבו להקת Gamma-Ray נשמעה בתחילת דרכה, כאשר הקצב ממשיך לשחק אותה והנה עברו 15 דקות. לאחר דילוג אגרסיבי ומהיר מעל השיר "Apocalyptic Dreams" הגעתי לשיר מס' 5 באלבום – "Fever In The City" שכפי שהשם מרמז, הוא עוסק בהרגשה שלי ושל עוד רבים בימי הקיץ הלוהטים ואף מתאר אותם במדויק: "Fever in the city… It's a living nightmare", כה נאמר בשיר החם והמהיר. השיר "Betrayed" מעט "בוגד" במהירות האלבום ומביא אתו משהו קצת "עגום" אך עם מקצבי "תופים" שווים "למדי" בביצוע Brian Craig לשעבר מלהקת "Destiny's End" שאין לבלבל בינה לבין "Destiny's Child" מכיוון שלא הייתה להם "סולנית" או הרבה גרשיים במשפט אחד.

הנה כבר הגעתי לשיר מס' שבע של שבעת המכשפים, ואני כבר קרוב לסוף. "The Last Horizon" מחזיר לנו את הקצב המהיר ומביא יחד אתו גם מלודיה שמשתלבת בשיר בצורה מצוינת ומקפיצה אותו ישר ל-"Natures Wrath" שמככב בתור שיר פאוור טיפוסי ואף אם יורשה לי להוסיף, מעט יבש, אבל ממש בקטנה. כדי להחזיר לי את הצבע ללחיים או להזכיר לי את מצבי הטבעי, Seven Witches החליטו לעשות גרסת כיסוי לשיר "Wasted" של להקת Def Leppard ושיחזרו לנו את ימיה הראשונים והטובים של אותה להקה.

השיר האחרון והארוך ביותר באלבום – " Passage To The Other Side" שנכתב ע"י ג'ק (שגם כן משתתף בשירה) לאחר מותו של אחיו, ונפתח בנגינה גיטרה אקוסטית ואטמוספרית יחד עם באס רגוע בביצועו של Joey Vera הידוע בהשתתפותו בלהקות Fates Warning, Armored Saint ו- Engine. אליהם מצטרף ג'יימס הסולן שמציג הפעם את הצד הנעים של קולו שנשמע חלק בצורה מופלאה ולי עשה נעים באוזן. לאט הקצב מתגבר יחד עם הפן המלודי ואנחנו מקבלים שיר מטאל קלאסי ואיכותי ביותר, שלדעתי ייזכר גם בעתיד הרחוק בתור יצירה של ממש… *מזיל דמעה*. וכאן למעשה תם האלבום בן ה 48:27 דקות.
אמנם להקת Seven Witches אינה מתיימרת לחדש לנו משהו, וגם באלבום זה היא דבקה באמרה, עדיין תוכלו למצוא פה כמה שירים נפלאים במיוחד… ואולי גם קלאסיקה חדשה!