Seventh Wonder – Waiting In The Wings

הפעם אני חייב לציין שאני שוחה במים זרים , פרוגרסיב מטאל אף פעם לא היה ספל התה שלי, מודה. אבל תמיד היה לי מקום של כבוד ללהקות האלה וכצפוי אני גם מאוד אוהב את העבודה של להקת הפרוגרסיב הכי מפורסמת בתחום Dream Theater ואף את הפרויקט Liquid Tension שגם מאוד מצא חן בעיניי, אז ליסקור את הדיסק הזה יכול להיות משהו מעניין כי אני לא מגיע מנקודה של פנאט פרוג שמרגיש רטט בכל הגוף בכל פעם שמישהו מנגן תיבה של 7/16 אחרי 19/16 ואז 3/4. אני מגיע ממקום הכי אובייקטיבי והיות ולא הכרתי אותם קודם ה-"בורות" שלי יכולה לשחק רק לטובת הלהקה במידה והם שווים משהו.

Seventh Wonder, להקה שוודית שקמה משיירי להקת Mankind, הוציאה 2 אלבומי אולפן, Become ב-2005 ו-Waiting In The Wings השנה (שניהם אגב בהפקה עצמית שזה מכובד לאור התוצאה), הם בהחלט סיבה מעניינת להתעמק קצת יותר בפרוגרסיב מטאל, שילוב מעניין בין פאוור לפרוג אם יורשה לי לדייק. אישית לא יצא לי לשמוע את האלבום הראשון שלהם אבל ביקורות נתנו לי ציון ממוצע – לא יותר, ממה שקראתי ברשת כמעט כולם סימנו את האלבום Waiting In The Wings כאלבום הכותרת שלהם (לא שיש כל כך הרבה אופציות).

אחד הדברים שהרים את הלהקה מהמקום הממוצע באלבום הקודם היה הקול של טומי קורוויק שהצטרף להרכב באלבום הזה, טומי שנשמע מצוין באוקטבות הנמוכות, אופראי בסגנון האבי/פאוור מטאל בגבוהות וכמו שציינתי בהקשר למיקל, סולנה האדיר של Mercenary, קול נקי וגבוה בלי ה-"Cheese Effect" שזה תמיד משובח. דבר ראשון שתפס לי את האוזן בדיסק הזה הוא הסאונד, מישהו אמר Images And Words? אני לא סתם משווה בגלל הקלות שבהשוואה בין להקת פרוג חדשה ל-Dream Theater או Symphony X, אני משווה כי הסאונד באמת מאוד מאוד מזכיר את אלבום הקאלט של "תיאטרון החלומות", במיוחד התופים שנשמעים נקיים להפליא וג'וני סאנדין שולף מידי פעם טריקים ממה שמכונה בפי רבים: "Portnoy’s Bag Of Tricks" וקשה מאוד להתעלם מהדמיון, רק תקשיבו לסנר ותגידו לי אם אני הוזה.

אבל צפוי עכשיו שיהיו כאלה שיחשבו שהדיסק נשמע כמו ניסיון כושל להישמע כמו, לא כך הדברים. הם אמנם מאוד דומים, מבחינה מוזיקאלית, מבחינת סאונד והפקה, אבל באותה מידה ייחודיים ובעלי אישיות משלהם. מעריצים שרופים של DT עשויים ליפול ל-2 צדדים קיצוניים, או לשנוא אותם פחד ולטעון שהם מעתיקים וחקיינים, אני בהחלט רואה את זה, אבל בו בזמן יהיו את אלה שיאהבו את מה שהוא עושים, יתעלמו מה-"מקור" וייהנו מפרוגרסיב משודרג. צריך פשוט לצאת מנקודת ההנחה שהאלבום Images And Words היה משהו מאוד שונה מרוח התקופה ומן הסתם דברים דומים שיבואו אחריו יתפסו כחיקוי אבל תמיד יהיה אחד שיעשה משהו חדש ואחריו יבואו כאלה שימשיכו את דרכו, חלקם יהרסו ויקלקלו וחלק עשויים לשדרג ולשפר מה שנקרא Perfecting The creation אם תרצו.

Seventh Wonder בהחלט נשמעים פרוג משופר ולא פחות טוב מלהקות ותיקות אחרות שאולי המציאו את הגלגל אבל לא יותר טובות מהם. שירים כמו שיר הנושא של האלבום לא יביישו להקות כמו DT ובהחלט יכולים (בתיאוריה) לשבת ברפרטואר שלהם. לדעתי, אם כבר השוואה, הסולן, קורוויק, אפילו נשמע הרבה יותר טוב מג'יימס לאברי הצפצפן, יש לו בהחלט קול שיכול להחזיק קהל שלם בביצים (ויסלחו לי בנות המין היפה על הביטוי אבל אין דרך יותר טובה לתאר את הקול הזה). למרות שהדיסק מתחיל ב-"הילוך נמוך" יחסית לפי דעתי השיר "Star Of David" שפותח אותו הוא אחד השירים הטובים באלבום, תצוגת פרוג מצוינת, Odd Time Signatures מתעופפים לכל עבר אבל אתה לא הולך לאיבוד בסלט מה שקורה לעיתים בפרוג כשמנסים בכוח להיות "מיוחדים ושונים". פה זה לא מרגיש מאולץ שזה טוב.

בהרבה שירים אי אפשר להתעלם ממקור ההשראה של הלהקה, למרות השקיפות הם עדיין מצליחים לקחת את זה לכיוון שלהם ולהישמע ייחודיים. כמו שציינתי בשיר "Waiting In The Wings שמשתרע מעל ל-9 דקות (סטייל Metropolis) ואף מכיל ריפים מאוד דומים וקטע אינסטרומנטאלי ארוך שמחלק את השיר ל-2. להבדיל מהרבה להקות פרוג ששמעתי ניתן להרגיש ש-Seventh Wonder מנסים פחות להאיר על הכישורים שלהם ולנגן יותר דברים שמשרתים את טובת השיר, קל מאוד לתקוע סולו משוגע בכל שיר ולהתפרע לאורך 10 דקות, אבל יותר קשה לעשות את זה קצר, קולע וממצא, הם עושים את זה לא פעם, כמו למשל בשיר "Devil's Inc", שנשמע פחות כמו שיר פרוג ויותר כמו שיר האבי מטאל קלאסי. העיבודים הווקאלים באלבום עשויים היטב, רב-שכבתיים ומגוונים להפליא. ב-"Banish The Wicked" מופיעה גם זמרת אנונימית שתורמת את קולה להפקה, תרומה בלתי מבוטלת.

לדעתי Seventh Wonder הם בהחלט סיבה טובה כאמור להתחיל לשמוע פרוג כי הם מכניסים בו את הקלילות של האבי ופאוור, הכייפיות של הז'אנרים האלה מעדנת את הפן המאוד אליטיסטי של המטאל המתקדם. למרות שהאלמנטים המתקדמים, התיבות השבורות והמשקלים המוזרים בשירים, שינויי הקצב הרבים וכל שאר הירקות הטיפוסיים בסגנון (שחברינו לא בוחלים בכלום, מפליאים בסולואים מעולים של באס, חשמלית, וקלידים, מקצבים מטורפים…) למרות כל זאת עדיין אפשר למצוא פזמונים המנוניים וקליטים להפליא כמו ב-Not An Angel ו-Devil's Inc שהזכרתי קודם.