Shadows Land – Terminus Ante Quem

למרות הלוגו הכמעט בלתי קריא שהבהב מולי באזהרת "זהירות, בלאק מטאל!" החלטתי לגשת ללהקת Shadows Land הפולנית בגלל העטיפה הנהדרת, המראה כסא חשמלי מהול בטבלת יאוש על הקירות. האמת? ציפיתי, למרות הלוגו, ללהקת מטאלקור, אבל התבדתי די מהר כאשר צלילי צללים זחלו אל תוך אוזניי, רעשי סמפלים מבהילים אשר התפרצו אל תוך מכת דת' מטאל פולנית אפלה. אכן כן, Shadows Land היא חלק מהפירמה הפולנית. כמו Vader, Behemoth ו-Decapitated, גם Shadows Land מסרבת לעצור מאחורה, ולמרות שהקילומטרז' שלה מתחיל רק ב-1995 וגם זה בקושי (דמו ראשון ב-1999) החבורה הצעירה הזאת מייצרת מטאל פולני בלתי-מסורתי אבל קריר כמו הארץ הקרה שממנה באו.

Shadows Land משלבת בלי הרבה עידון דת' מטאל בסגנון של Behemoth (באמת ההשוואה הזאת קופצת הרבה פעמים, למעשה הרבה לפני שבדקתי מנין הם הגיעו וגיליתי שמוצאם הוא פולני) ביחד עם ז'אנר בלאק-מטאל ואינדסטריאל. אפשר לתת פה את נקודת ההשוואה של Grand Declaration Of War של Mayhem אך בעוד האלבום הזה נוגע מדי פעם בנגיעות האינדסטריאל, Shadows Land דואגים לרצף את כל השירים שלהם בסמפלים חורקים בסאונד מעוות, כיאה לרעיון העיקרי העומד מאחורי האינדסטריאל מטאל בכלליותו.

השיר הראשון, "The Absolute" הוא הקרוב ביותר לדת'-מטאל, עם קטעי Morbid Angel פורצים קדימה במתקפה חסרת מעצורים, ריפים עולים על ריפים אחרים במהירות גבוהה, והמתופף מטשטש את הגבולות בין בן אדם למכונת תופים לעתים קרובות מאד, ולכל זה תורם הסאונד המקפיא של הלהקה. עם הגיענו לשיר השני, הריפים המזוהים יותר עם בלאק מטאל מתחילים לקרום עור וגידים, בשירים כמו "Narcotic Vision" או "The Energy Of The Masses" אנחנו חווים תשלובת שבעיקרה היא מיוחדת בין דת' מטאל מהיר, בלאק מטאל מינורי וקודר ואינדסטריאל חשוך ומאיים.

מצד שני, אין פה את ההברקות המאפיינות להקות כמו Strapping Young Lad או Ministry, וכמו כן הלהקה לא מגיעה לאותה הכריזמה של Behemoth או של Vader, כך שהתוצר הסופי די נשען על תפוקת הבלאק מטאל באלבום, שמתקתקת כראוי רק בשיר החמישי והטוב שבאלבום – הלא הוא "Hunger Of Infinity". השיר משלב, לצערי בפעם היחידה באלבום, גם את המלודיה האופיינית לדת' מטאל כבד וכובש וגם את הריפים העגומים של הבלאק מטאל בצורה שהיא קרובה לעובדת כראוי. הוא בולט מעל שאר הערימה, ונשמע מאורגן יותר ומסודר יותר, ייתכן שגם בגלל שהוא הופרד ממערך הסמפלים האלקטרונים שהופרדו לפתיח נפרד עבורו, אך הוא מרגיש בתור שיר אחד.

בקצרה, למרות השילוב המעניין כביכול בין Behemoth ל-Aborym על הנייר, Shadows Land מתקשה לספק את הסחורה באלבומה השני, ונשענת יותר מדי על הייחוד הלא מספיק מיוחד בה כדי לספק את הסחורה של ריפים טובים, מקצבים מרתקים או שירים שאפשר להתאהב בהם, שוב, להוציא אחד מהם. יוזכר לטובה למרות הכל המתופף J Nerexo – שבכוחות משותפים עם ההפקה הפולנית מצליח לשטח את כל תפקידיו ברמת אליפות, כיאה למתופף בלהקה פולנית, ואינו מבייש את הפירמה אליו הוא נכנס. בעוד Shadows Land מתקשים לבקע את המסגרת של "זה סה"כ בלאק מטאל עם גראולים של דת' וכמה צלילים אלקטרונים" שהם קבעו לעצמם באלבומם הקודם, ממה שזכיתי לבדוק, חשתי בכל זאת סוג של התפתחות, שאולי בעוד אלבום אחד או שניים תפרח להיות Behemoth החדשה. בינתיים, נסתפק בזה.