Sühnopfer – Hic Regnant Borbonii Manes

יש סרטון ילדים ביוטיוב מאוד פופולרי אצל הבת שלי, ולכן גם אצלי במיוחד כשאני ממש חייב מנוחה מלהתרוצץ אחריה. בסרטון הקריין פונה לילדים המצוירים שעל המסך ושואל אותם אם הם אוהבים מאכל מסוים? הם כמובן עונים שכן, ואז הוא שואל אותם אם הם אוהבים מאכל אחר? שום הפתעה, גם כאן הם צועקים כן בהתלהבות, אך אז הוא שואל בשלישית ומה עם המאכל הראשון יגיע יחד עם השני? למשל אבוקדו עם ממרח שוקולד או מלפפון חמוץ עם תפוז. הילדים שאהבו כל מאכל בנפרד, מעקמים את הפרצוף למשמע השילוב, ופולטים איכס.

לא יודע עד כמה הסרטון הזה חינוכי, אבל כנאמר, הוא קונה לי מספר דקות של שקט כשאני זקוק לו, כך שההורים מביניכם יסכימו איתי שלמי אכפת?!

ולעניינינו. שימו את עצמכם במקום הילדים המצוירים מהסרטון הנ"ל. הקריין צועק "פאוואר מטאל" ושיר של האלווין או ראפסודי פורץ מבעד הרמקולים. חלקכם בוודאי עונים "למה לא?" או "אחלה". הקריין שוב צועק והפעם "פוסט-מטאל" והאוזניים מלקטות ריפים של כת הירח או אייסיס. גם כעת חלקכם צועקים "נחמד" או "סבבה תביא עוד". ואז הקריין צועק "פאווואר פוסט-מטאל". את הדממה שמשתררת שובר מישהו מכם שצועק חזרה מילה אחת ויחידה עם סימן שאלה די מבולבל בסופה "מה?". מישהו אחר מוסיף "מה לעזאזל?" ומשתתף שלישי שותק רק כי הוא מחכה לפאנץ' של הבדיחה שמשום מה מתמהמה לצוץ.

כמו על הצלחת, כך גם במוזיקה יש דברים שפשוט לא הולכים יחד. מצד שני, אולי הם לא הולכים יחד לטעמכם רק כי אף אחד עדיין לא ניסה? כן, לכאורה דום ודת'קור או ת'ראש ובלאקגייז זה אבוקדו ומלפפון חמוץ עם ממרח שוקולד ותפוז, אבל לכן תדעו… אולי יש בזה משהו? אולי זה כמו הבולגרית עם האבטיח? אולי בלאק מטאל יכול להיות טכני?

רגע… מה?!

בלאק מטאל?! אותו בלאק מטאל שנולד מהרצון לקחת את הז'אנר לביקור בגהינום ולחזור משם עם השראה לאווירה הנכונה? אותו בלאק מטאל ששדים מרדימים אתו את צאצאיהם המבחילים בעריסותיהם השחורות? אותו בלאק מטאל שהתחיל עם הרכבים כמו ונום, הלהאמר ובולדוזר? הבלאק מטאל הזה? תראו, זה לא שאין רמה טכנית גבוהה בבלאק, זה פשוט לא מטרתו. אם הדת' כמעט מרגע לידתו תר גם אחר הפן הטכני/ג'אזי עם דת' עצמה ועם אתיאיסט ונקרופגיסט, הבלאק היה ועדיין מושג נרדף לאווירה. מוזיקה שבאה להעביר זדון, להפיץ קור, להטיף מלחמה ולשדר אפיות באוזן בעזרת פריטות טרמולו, ריוורב, מהירות ורגש. המון רגש.

אבל מסתבר שבלאק יכול להיות טכני. מאוד טכני. ולא סתם בלאק מטאל, אלא מהסוג הסקנדינבי, המלודי, הקלאסי והמוכר כל כך. תחשבו דייסקשן אבל עם קוצי ענק בתחת – תזזיתי כמו רוח רעה על קפאין. תחשבו ווינדיר עם כל האפיות הנאו-קלאסית בתוספת היפראקטיביות מדויקת על 300 קילומטר לשעה. תחשבו אפילו על דימו בורגיר בלי כל הבולשיט ועם סייבורג שיצא מכלל שליטה עושה את שלו על הגיטרה, על הבס, על התופים. הו כן, התופים! תשכחו מכל הקישורים שיש לכם בראש בין בלאק מטאל לתופים, תעשו איפוס, ותתחילו מחדש. Hic Regnant Borbonii Manes של Sühnopfer לפני הכל היא הוצאה של תופים. הכל כאן סוגד להם. הכל כאן נע סביבם, ולא פלא, הרי Ardraos או בשמו האמתי Florian Denis, הוא קודם כל ולפני שהוא מולטיאינסטרומנטליסט, הוא מתופף, ולא סתם מתופף, אלא אחד ששרד ב-Peste Noire שש שנים ושלושה אלבומים. הישג לא פשוט בהרכב לא פשוט הן מוזיקלית והן בעוד כמה היבטים.

לא קל להתבלט כיום בסצנת הבלאק הצרפתית שרובה מאופיינת באקסצנטריות. הרכבי על כמו Deathspell Omega או Blut Aus Nord מובילים כיום את הבלאק העולמי בשבילים חדשים וייחודיים של אוונגארד כאוטי ופסיכדליה, והמרחק מהאלמנטים המסורתיים רק הולך וגדל. אך בדיוק באווירה הזו עושה Denis עם Sühnopfer שלו אחורה פנה אל אספקטים שמרניים יותר שאפילו בארצות הנורדיות כמעט כבר לא באים לידי ביטוי, והוא מביא לשם את הטאצ' הטכני הייחודי שלו.

Hic Regnant Borbonii Manes לא חף ממגרעות, והעיקרית שבהן היא העומס. למדתי על אזני שזהו אלבום לא קל לצליחה רצופה. המהירות, שינוי המקצב התדירים, הריפים המתפרצים בגיוון, כולם יחד יוצרים גם עניין, אך גם הצפה, והיכנשהו באמצע השיר השלישי מצאתי את עצמי מתחיל להתנתק ולאבד את הריכוז. בכל מקרה אם נהיה אמתיים עם עצמנו, גם כך, בעידננו, הנטייה היא לפלייליסטים מעורבבים שזורקים עלינו דגימות בדמות שירים מכאן ומכאן, ובמתכונת הזו המינוס המרכזי בהוצאה הזו מתפוגג לו.

האמת היא שעד להוצאת האלבום הזה לא הכרתי את Sühnopfer, ואני ללא ספק הולך לבדוק את שני האלבומים הראשונים שלו מ-2010 ומ-2014 כי נוסטלגיה בטעם חדש במקרה של Sühnopfer היא לא אוקסימורון, אלא תרכובת מיוחדת המעשירה את עצמה מכל העולמות, וכך גם בלאק טכני המחזיק על גבו את מה שאנחנו כל כך מצפים מהבלאק שלנו ומתבל אותו עם אותו אלמנט אקזוטי וזר לז'אנר.