Shredhead – Death is Righteous
Shredhead הישראלים עשו צעד אמיץ לפני כשנה כאשר ארזו את הפקלאות, ושמו פניהם לאירופה מתוך מטרה לפרוץ החוצה בסצנת המטאל העולמית. זה מתחיל עם האלבום החדש – Death Is Rightours, שמתהדר בעטיפה מפוצצת, וסאונד סופר מלוטש – אבל מה עוד עשתה הלהקה פה, באלבומה השני?
את שינוי הכיוון המוזיקלי באלבומם החדש של Shredhead שומעים כבר מהשיר הראשון. להקת הת'ראש מטאל הישראלית עשתה דרך ארוכה מאז שהם שיחררו את אלבום הבכורה שלהם באופן עצמאי ב-2011. הדרך הארוכה הזאת כללה הופעה בוואקן וסיבובי הופעות בישראל ומחוץ לה. אלבומם הראשון, Human Nature, היה אלבום ת'ראש מודרני טוב, אבל לפעמים אי אפשר להימנע מלערוך שינויים. הדבר הראשון שעשיתי בשמיעה הראשונה של Death is Righteous היא לבדוק אם רביעיית חברי ההרכב השתנו לקראת הקלטות האלבום. התברר שהם לא, למרבה ההפתעה.
"Devil's Race" נפתח עם ריפים ת'ראשיים בחסות הגיטריסט יותם נגור והבאסיסט לי לוי. התיפוף של רועי כהנא אחוז טירוף. אבל מהרגע שאהרון רגוזה נכנס עם השירה אפשר לומר בבירור ש-Shredhead שינו את כללי המשחק. רגוזה נשמע כמו הכלאה בין הסקרימים של Philip Anselmo וה-grunts של Chuck Billy ומשתלט על תפקידי השירה בביטחון ומקצועיות, גם כשהוא עובר לשירה חצי נקייה בפזמון בהתאם למסורת הת'ראש. "LPBZ" שבא לאחר מכן הוא שיר אינטנסיבי לא פחות. הריפים זדוניים ומלאים בגרוב, השירה אימתנית ונגור מרביץ סולו גיטרה קצרצר אבל בהחלט לעניין.
"The Lie" הוא שיר שמשלב מהירות ומלודיות לצד גרוב דרום-אמריקאי, מהסוג שאוהב להתפלש בבוץ. ומעבר להכל, הוא שיר שמזכיר את ימי Far Beyond Driven של Pantera. למרות ההתקדמות מת'ראש מסורתי יותר לכיוון גרוב מטאל וסאונד מודרני, Shredhead לא מתיימרים להמציא את הגלגל מחדש ושיר הנושא של האלבום הוא עדות טובה לכך: שכבות סאונד עבה ואגרסיבי, עבודת גיטרה יוצאת דופן, שירה משתלחת ו-gang vocals שסוגרים את השיר באופן הולם. שאר השירים באלבום לא פחות טובים. בין אם זה "Hallucinations" עם שרדינג הגיטרה שלו והגיהנום שיוצא מהפה של רגוזה או " I Am" בעל האיכות ההמנונית שסוגר את האלבום.
האלבום עבר מיקס ומאסטרינג בסטודיו של Tue Madsen שהיה אחראי בין היתר לסאונד באלבומים של The Haunted ו-Mnemic. את התוצאה אפשר לשמוע בצלילות ב-Death is Righteous. מדובר באלבום של להקה שהבשילה לאורך שנים טובות והוציאה אוסף שירים מגובש שכתוב ומבוצע היטב. הסאונד המשובח והבוגר ש-Madsen העניק לתוצר הסופי בסך הכל משלים את החוויה הכללית (וכאן גם המקום לציין את עטיפת האלבום המצוינת). האלבום עצמו לא מהפכני ביחס לז'אנר בשום אופן, אבל הוא מסמן התחלה של דרך חדשה עבור Shredhead. מוזיקה טובה לא בהכרח חייבת להפוך עולמות. לפעמים התחושה שעור התופף שלכם עומד להיקרע מרוב האינטנסיביות מספיקה. אם אהבתם את אלבומי המטאל של Throwdown או התאכזבתם מהאלבום החדש של Machine Head, זה האלבום בשבילכם.