Shworchtsechaye – Global Burning
- Aristocratic Brutality
- Nowhere Land
- Mass Dysfunction
- Satisfaction
- The Power To Create Reality
- Raise Your Arms
- Fuck You
אם אפשר להתחיל בתלונה, לקח לי חצי שעה רק לאיית נכון את השם של הלהקה הירושלמית הזאת. אך השם של Shworchtsechaye הוא לא הדבר היחידי הקשה לעיכול אצל הלהקה, אלבום הדמו הזה הוא הרביעי שלה מאז הקמתה ב-1996, והראשון מאז צאת Raise Your Arms ב-2003. המוזיקה של הלהקה היא אולי הדבר הקשה ביותר לעיכול – שילוב של ת'ראש אולד-סקול עם יסודות של הארד קור וקרוסאובר שמגיע לאגרסיות של דת' מטאל, כל זה מופק טוב, אבל באופן הבסיסי ביותר.
אני לא מכיר יותר מידי את החומרים הישנים של הלהקה, אבל מבדיקה פשוטה ברור שחלק מהאלבום החדש הוא גרסאות מוקלטות מחדש של שירים ישנים שהופיעו לפני כן ב-Raise Your Arms, שירים כמו שיר הנושא (של הדמו), השיר "Nowhere Land", "Satisfaction", "The Power To Create Reality" ו-"Fuck You", לשם נוספו מספר שירים חדשים, אחד מהם לפחות – "Mass Dysfunction" הוא מהרגעים הטובים ביותר של הלהקה, שמשלב כמה ריפים חזקים יותר עם קצה של מלודיה שאינו קיים ברוב השירים, שנוטים בעיקר לכיוון אגרסיה מחוספסת בלבד.
כמו מה הלהקה נשמעת? בעיקרון הבסיס הוא אולד-סקול, מזכירים להקות כמו D.R.I וגם דברים מוקדמים כמו Venom, כשהשירה של הסולן יחי זקן מורכבת מצרחות ת'ראש שמזכירות מצד אחד חומרים מוקדמים של Exodus ומצד שני צרחות על סף הקור כמו של לינדברג איש At The Gates עם תיבול של פיטר דולבינג, הסולן הישן-חדש של The Haunted. מבחינת המוזיקה הלהקה דובקת בגישה של "מעט זה הרבה", חומרים בסיסיים מאד, אגרסיבים מאד, שבאים – נותנים בראש לשתי דקות בממוצע, ועוברים מהר מאד לרצח הבא.
יש מוזיקאים מאחורי האלימות – זה ברור בכמה מהריפים המוצלחים, בנגינת בס שעובדת טוב לאורך כל האלבום, כולל יציאות לסלאפ-בס שמפתיעות, ובתיפוף האנרגטי – רק שהחבר'ה כאן בוחרים להפנות את היכולות שלהם לאלימות מוזיקלית חסרת מעצורים ולא להפגנה טכנית מלוטשת. השירים בנויים באופן די פשוט, עם לפחות Hook אחד מוצלח מבחינת הריפים, ואז עוברים הלאה. זה מופיע בשיר שהזכרתי, "Mass Dysfunction", חוזר עם כמה Hooks איכותיים ביותר בשיר "The Power To Create Reality", ומתחבר לגראולים של דת' ברקע בשיר הסוגר, "Fuck You" (זה שם השיר, לא מסר ממני).
בואו נהיה ישרים, זה אולד-סקול בכל מובן המילה, למרות שיש דמיון פה ושם להרכבי ניאו-ת'ראש עכשוויים כמו The Haunted, בגדול זה בהחלט ימצא בית חם יותר אצל אוהבי אולד-סקול שאוהבים את הת'ראש שלהם בלאקי ומחוספס או אוהבי בלאק מטאל שאוהבים את הבלאק שלהם ת'ראשי ולא סימפוני.
עם גל של הצלחה ללהקות עכשוויות שעושות אולד-סקול, כמו Nifelheim או Desaster יתכן ששרווצעחיה (אין מצב שאני כותב את זה שוב באנגלית) הגיעה לתור הזהב שלה, זה שנגמר באמצע שנות השמונים, נעלם כשהיא קמה ב-1996, וחוזר עכשיו שוב, עידן הת'ראשרים העצבניים, האלימים והבלתי מתפשרים. אז מומלץ ללבוש קסדה לפני ההאזנה לאלבום הזה וללהקה, הגולגולת שלכם עלולה לא לעמוד במהלומה.