Sinnery – Black Bile

בכל אדם קיימת קיבולת כעס. אם הכעס לא מטופל או מתועל החוצה בצורה מבוקרת, הקיבולת הזו עלולה להתמלא, הכעס יעלה על גדותיו, יציף כל מה שנקלע בדרכו וינחיל הרבה מאוד הרס, או על הסביבה או על עצמנו. האלבום החדש של Sinnery, שיוצא יותר מ- 6 שנים לאחר אלבום הבכורה שלהם “A Feast of Fools” הוא אלבום זעם אידיאלי. הרבה מאוד כעס, גם עצמי וגם על החברה ועל אלוהים, שנבנה כל כך חזק בפנים, עד שהיה מוכן לצאת החוצה במוזיקה, ובכך לבנות משהו טוב. זהו אלבום ת'ראש שבשילוב עם גרוב מטאל נותן לז'אנר סאונד מאוד עכשווי, מציג לראווה את ההתפתחות המוזיקאלית של הלהקה ומוכיח שההמתנה לגמרי השתלמה.

האלבום נפתח ללא פתיח שמכניס את המאזינים לאלבום בהדרגה, ללא הכנה, ללא זמן להתארגן על ציוד מגן, אלא בבעיטה רצינית לפרצוף. השיר The Burning הוא שיר מוכר למעריצי הלהקה מכיוון שבוצע בהופעות עוד הרבה לפני שיצא כסינגל. מדובר באחד משירי המטאל הכי חזקים שיצאו השנה, והוא נותן פתיחה מאוד חזקה לאלבום. מוזיקאלית הוא מאוד מייצג את הליבה של הלהקה במהירות, בריפים, בסולו וכמובן בזעם. זה שיר שבהחלט מגרה את בלוטות הטעם (או את עור התוף ליתר דיוק), ואם מישהו היה מבקש ממני שיר אחד מהאלבום כדי להחליט אם להקשיב לכולו,The Burning יכול להיות השיר האידיאלי, שמרתק את המאזין להאזנה רצופה לאלבום.

השיר Black Bile שמגיע אחריו מתחבר אליו בצורה מושלמת ובהחלט ראוי להיות שיר הנושא של האלבום. הוא כולו מלחמה פנימית ורצון לשים סוף לכל מה שרע בתוכנו. בהופעות האחרונות של Sinnery שהייתי בהן היה פתיח שהכריז ש- “We are the only solution to the problem that is us” וההצהרה עולה בקנה אחד עם שיר הנושא. יש לשיר Outro מעולה, אך הוא מגיע לאחר דיליי ארוך מידי לטעמי.

אחרי שיר הנושא מגיע Who Will Be Eaten First, קצר (יחסית), מהיר, וסופר ת'ראשי לכל אורכו, כמו ריצת ספרינט שאחריה חייבים להוריד מהירות כדי להסדיר נשימה, וכך מגיע השיר Sever שמוריד את הקצב של האלבום בדיוק בזמן המתאים, אבל עדיין שומר על הכבדות שלו, ולוקח אותנו עמוק אל האזור האפל שמפחיד לגלות מה יש בו.

חברי להקת Sinnery לא משאירים הרבה זמן למנוחה. השיר החמישי באלבום, Anti Tribe , מתחיל ב"בום" כמו השיר הראשון, ולמרות שמו, מהווה מעין מדורת שבט לכל מי שמזדהה עם המוטו של האלבום: הרצון להשתפר ולהתעלות על הכעסים שלא נותנים לנו מנוח. הבס ליין בשיר הזה מחזק את הגרוב שלו. החלקים באלבום בהם הבס בולט מאוד עושים חשק לשמוע ממנו עוד.

השיר Mouthful of Nails הוא לדעתי הפתעת האלבום, כנראה בגלל שהוא נשמע מלודי יותר מהשירים האחרים, קצת כמו שיר דום שהחליטו להגביר לו את המהירות. יש בזעם שלו נגיעות של עצבות שעוברות במלודיה המדהימה שנוצרת עם שילוב הגיטרות, שאגת ה- "can you hear me now?", ואז ה- break שמוביל לסולו מלא רגש שנשמע כמו סולו מבלדת מטאל עוצמתית ומרגשת.

בעוד שבחלק מהשירים השירה הנקייה מגיעה "בהפתעה" ומתקשה להתחבר למלודיה, בשיר Hang From The Sun היא נשמעת מדהים ומשתלבת מעולה במעברים לגראולים. שם השיר היה אמור להיות שם האלבום עד ששונה (ובצדק) ל Black Bile, אך נשאר כשהשראה ל artwork האפל והמעולה בעטיפת האלבום. השיר Bleak שמגיע אחריו ונפתח בריף בס עצבני, ממקם אותנו כזבוב על הקיר במפגשים של הלהקה, שם אנחנו צופים באתגרים שעומדים ביניהם באינטנסיביות של להיות חלק מלהקה.

השיר Here Below, שכולל את אחד מקטעי ה-C Parts הטובים באלבום, יכול היה להיות השיר האולטימטיבי שנועל את האלבום, אלא, שאחריו שובץ שיר נוסף, Holes. Holes ממלא את משבצת ה"בלדה של האלבום", במונחים של Sinnery כמובן. מוזיקלית, הבלדה, שעל צווארה מונחת משקולת כבדת משקל, יכולה הייתה להשתלב טוב יותר באמצע האלבום, ולתת ל- Here Belowאת הכבוד לסיים את האלבום עם סיומת מוזיקלית שמהווה סוג של סגירת מעגל עם שיר הפתיחה. אבל, הבחירה ב-Holes היא הגיונית מבחינת הליריקה, שכן הוא מהווה תחנה סופית ומעוררת מחשבה בנתיב הזעם ש- Sinnery מובילים אותנו דרכו לאורך אלבומם השני: קרן אור שמפציעה בסיומה של מנהרה קודרת ואפלה ושמזכירה לנו שיש את היכולת לצמוח מתוך כל הרע שבתוכנו ושסובב אותנו, יחד עם כל הקושי שבדבר.

בהשוואה לאלבום הקודם שהיה כמעט כולו ת'ראש מטאל, האלבום הנוכחי מחזק את שילוב הגרוב במוזיקה של הלהקה, וזה מורגש בעבודת כל כלי הנגינה. האלבום מופק ברמה מאוד גבוהה, נשמע מצוין, ואפשר לשמוע בו כמה חברי הלהקה עברו בשנים מאז יציאת אלבום הבכורה שלהם ועד העבודה על האלבום הנוכחי, וגם את ההתפתחות המוזיקאלית שלהם. מדהים לשמוע את ההשקעה של חברי הלהקה והמסע המוזיקאלי שהם עוברים ולוקחים אליו את המאזינים שלהם. מי שאהב את האלבום הראשון שלהם, יאהב גם את האלבום הזה, ימצא את עצמו מזמזם ריפים ממנו במהלך היום, ויצליח גם להתחבר למסע האפל, אבל המחזק, שהאלבום הזה מוביל.