Sintax – Sway for A Better Day
כל מי שעוקב אחרי מטאל ישראלי בשנים האחרונות כנראה שמע במקום כזה או אחר על Sintax. הם בסביבה כבר בערך שנתיים שלוש,הם באים מירושלים הבנויה, במובן מסוים הם הרכב ההמשך שיצא מתוך שוורצחעיה ז"ל, הרכב הת'ראש הירושלמי האגדי חרט על דגלו להמשיך להפיץ את המטאל שהם אוהבים כל כך, ת'ראש לפנים, גרוב מטאל לבית השחי ומהירות לצד ריפים בלתי נשכחים היו המניפסט המוזיקלי שלהם, בוגרי בתי הספר המובחרים למטאל של שנות ה-80' וה90' שבאו לתת בראש ע"פ השיעורים של Machine Head, Pantera, Slayer וכל מה שרועש וטוב.
הלהקה מורכבת מיחי זקן, שפרט לשוורצחעיה הוא בוגר מכובד של עוד לא מעט להקות והשירה שלו נעה בין נביחות לשירה צרודה סטייל פיל אנסלמו. Lemmy הגיטריסט הנותן בראש ורועי אילוז ששניהם גם כן צברו קילומטראז' בין הרכבים ירושלמים, אותם משלימים קבן על הבס שגם אולי מוכר לחלקכם מהרכבי ההארדקור כאוס רבאק ו Instinct ז"ל וכיום מנגן עם Lemmy בסופרגרופ ההארדקורי 03. באלבום אומנם תופף רום גוב (בוגר Seek Irony לזקנים שביניכם)שהיה עם הלהקה עד שעזב להצליח בחו"ל, אבל כיום נמצא איתם ניר ברוך המוכשר לא פחות.
אלבום הבכורה של ההרכב Sway for A Better Day יוצא בימים אלו ממש ואני שמעתי אותו לא מעט פעמים כדי לחזור אליכם עם מסקנות נרעשות. אז מה בעצם מביאים לשולחן חברי Sintax בהוצאה הרשמית הראשונה שלהם? יש משהו מאוד ירושלמי בהרכב, בכל המוזיקה שלהם החל מהכתיבה שלה ועד בהגשה עצמה. משהו שגם אפיין את שוורצחעיה אני מניח. השילוב בין החספוס המקומי לנסיון לנגן הכי אמריקאי שאפשר, מעין מפגש מעניין בין מזרח למערב ובין חדש וישן.
Sintax יורים לכל הכיוונים ומנסים לעשות מטאל שהוא גם אמריקאי ולא מתפשר אבל גם איטי ומכאיב. יש מקומות שזה מצליח יותר כמו ב Let's Get Mental שנשמע כמו טייק לא רע על המטאל אמריקאי הדרומי סטייל Pantera, Exhorder ושלל להקות NOLA אבל יש גם פעמים שמרוב הכתיבה המתאמצת והנסיונות לגשר בין הנותן-בראש הלהקה קצת נאבדת בנבכי המוזיקה של עצמה, זה קורה בשיר הנושא למשל או ב Four More Years שקצת נאבד בין הנסיונות להיות המנון לבין הנסיונות להיות מפלצת של גרוב מטאל.
שלא תבינו לא נכון, החבר'ה מנגנים נהדר ואין ספק שמדובר בחבורה של מוזיקאים משכמם ומעלה, אבל משהו פה קצת מתפזר לי, זה נע בין החוסר מיקוד הסגנוני לכתיבה של הלהקה שקצת מתפזרת. קצת עצוב לי שרק בקטע אירוני משהו השיר I Get It Now הוא השיר הראשון שממש התחבב עלי. הוא עולה על דרך המלך ונותן בראש עם לידים נהדרים של גיטרה בשיר שהוא אחלה של ת'ראש לפנים, גם שיר הסיום Up For The Phsyical מצליח גם הוא למרות הירידה בקצב כן לרקוד על הת'ראש והגרוב בחגיגה לאוזן שמביאה לידי ביטוי את הגיטריסטים, וגם את השירה המיוסרת של יחי, כזו שלוקחת את הת'ראש-גרוב שלהם לשיא היכולת ברגעים שמזכירים את כל מה שאהבנו ב Cowboys From Hell ו Slaughter in the Vatican בהגשה היחודית של הלהקה.
בגרסת הדיסק שקיבלתי הלהקה צירפה שתי גרסאות אלטרנטיביות לשיר 6 ולרצועת הסיום המנצחת, תוספת חביבה וגרסאות מעניינות, אבל יכול להיות מעניין לשמוע אותם באיזה קאבר, חומר למחשבה להוצאה הבאה כנראה. בכל מקרה בונוס זה בונוס וזה כיף בכל מקרה.
לסיכומו של עניין, עם כל השירים פה היו אחידים ברמה של הרצועות האחרונות באלבום האלבום הזה היה שורד איתי יותר, אבל לצערי במבחן התוצאה הוא אלבום מטאל ישראלי מכובד, אבל לא כזה שיכנס לפנטיאון של הגדולים באמת או כזה שישרוד את מבחן הזמן. גדולים ומנוסים ככל שיהיו, משהו עדיין לא מספיק מגובש לי במוזיקה של Sintax וגם אם לראות אותם מופיעים בלייב זה המטאל בהתגלמותו, בהאזנה לאלבום הבכורה שלהם משהו במוזיקה שלהם עדיין מרגיש לי ראשוני וגולמי. לא מדובר באלבום רע חלילה וגם השירים שלא תפסו אותי הם המנוני מטאל סבירים ואין ספק שעל הנייר, הלהקה עושה כל מה שכתוב בספר אבל משהו שם לא עובד לי ופרט לרצועות בסוף לא הצלחתי להתחבר לאלבום הזה. לדעתי האישית כתיבת שירים טיפה יותר ממוקדת הייתה משנה את התמונה לחלוטין אבל מצד שני ה"פיזור" שלי אישית מפריע הוא חלק מהמניפסט המוזיקלי של הלהקה. אם הם ימשיכו ויתנו בראש עד לאלבום השני אני מקווה ששם הם יצליחו ויקלעו יותר כי אלבום הבכורה קצת פיספס, אותי לפחות.