Sodom – Sodom

בעולם המשתנה ללא הרף, טוב לדעת שיש כמה דברים קבועים, לפיצה דומינוס תמיד יהיה את אותו טעם, גם לקוקה קולה, בקיץ בישראל יהיה חם, פרס תמיד יהיה חבר כנסת (גם אחרי שיחזיר ציוד), ואלבום של Sodom ישמע כמו אלבום של Sodom. דברים כמו אקספרמינטציה, חדשנות או שינוי הם מושגים שישאירו את סולן הלהקה ומנהיגה הבלתי מעורר, טום אינג'לריפר (ט'ומאס סאץ'), בוהה בך בחוסר הבנה כאילו נתקל בבקבוק בירה שממאן להיפתח, בשבילו – דבר כזה פשוט לא קיים.

אלו מכם שלא אוהבים ט'ראש, אלו שלא מכירים או נמנעים בכוונה מכל מה שקשור לשילוש הקדוש של הט'ראש הגרמני, Kreator, Destruction ו-Sodom – פה אין חידוש שיגרום לכם לחזור בתשובה, אבל מי שנהנה מט'ראש מחוספס, אלים, בלתי מתפשר ורווי אלכוהול, האלבום הזה, אלבום האולפן המלא ה-10 של הלהקה – הוא מנה עיקרית דשנה. לשם שינוי מדובר באלבום שלא הוקלט עם האריס ג'ונס הוותיק, אלא עם גיטריסט הלהקה לשעבר אנדי ברינגס בשילוב עם מפיק העל המטאלי אקים קוהלר, מה שגורם לאלבום להישמע שונה קצת מ-M-16, אלבום האולפן הקודם של ההרכב. מה שלא שונה הוא המוזיקה – אגרסיבית ואפלה כרגיל, קולו של אינג'לריפר – צרוד ומחוספס כמו נייר זכוכית, והטקסטים של הלהקה – מלחמות, קרבות והשמדה כללית.

את האלבום פותח "Blood On Your Lips" עם גיטרות אקוסטיות, אבל זו רק הטעייה קצרה, תוך שלושים שניות הגיטרות הרצחניות של ברמנן, גיטריסט הלהקה, מזנקות למיקס ומזכירות לעולם ש-Sodom הם לא Radiohead. אנג'לריפר הוא ל-Sodom כמו שלמי הוא ל-Motorhead, דמות ענקית, עתיקת יומין, עומד במרכז הבימה והמיקס עם קול צרוד וניחר ובס בגודל של תלמיד יסודי ממוצע. "Wanted Dead" חוזר שוב למהירות שאלבומים כמו Persecution Mania התאפיינו בה, ט'ראש מהיר ובלתי מתפשר שלא נועד להיות קליט או נעים להאזנה, רק להביע עד כמה טום עצבני.

בשיר שלוש יש קצת גיוון, "Buried In The Justice Ground" מכיל ריפים מלודים יותר בשיר לא אופייני ללהקה, הטקסט עוסק בבירור במלחמת המפרץ האחרונה. "Axis Of Evil" הוא עוד שיר שמדבר על מלחמת המדבר, שכנראה מעסיקה לא מעט את טום, שוב, מבנה לא סטדנרטי משולב עם ליד מלודי. העובדה שכל הלהקה היא בעצם טום, גיטריסט ומתופף לא מונעת מהמוזיקה שלהם להישמע דחוסה ומלאה, למרות שבשיר כמו זה יש גיוון, אל תצפו ל-Endorama של Kreator. טום לא יודע לשיר שונה, שירה מלודית היא כמו בירה נטולת אלכוהול בשבילו – חסרת זכות קיום.

בקיצור, זה עוד אלבום של Sodom, לטוב ולרע, אני באופן אישי אוהב כמעט כל מה שהלהקה הזאת עשתה בלמעלה מ-20 שנה של פעילות, ואני בהחלט מלא הערכה לחוסר הרצון של אנג'לריפר להתפשר או להשתנות, אבל זה גם מה שירחיק מהאלבום אנשים מסוימים, לאלו שחושבים כמוני ולא רוצים את Sodom עם תספורות אימו ושירת היפ-הופ, זה האלבום בשבילכם.