Sokrovenno – De Rerum Natura

“De Rerum Natura” הוא האלבום הראשון של להקת Sokrovenno שיצא בחברת התקליטים עלומת השם Bleak Art Records. הלהקות היחידות המוכרות לי החתומות בלייבל זה הן Dark Fortress הקנדית וLutemkrat הברזילאית, שתיהן להקות עם ניחוח פאגאני ומשלבות כלים אקוסטיים בחומר שלהן, ואולי זהו רמז לכיוון של Sokrovenno.
משמיעה ראשונית של “De Rerum Natura” הפתיע אותי מאוד לגלות שהלהקה מגיעה מאיטליה. הבלאק מטאל של Sokrovenno מאוד שונה ממה שבדרך כלל מאפיין את להקות הבלאק האיטלקיות. הלהקה לוקחת כיוון שתופס תאוצה יחסית בשנים האחרונות, של בלאק מטאל המושפע מקונספטים של טבע ופילוסופיה, ומתאפיין בנגינה איטית יותר, קטעים אקוסטיים ובשימת דגש מובהק על אטמוספירה.
שם האלבום "De Rerum Natura", מתורגם כ"About the Nature of Things", הוא שם של פואמה אפית שנכתבה על ידי פילוסוף רומאי, דבר המעיד על אחד הקונספטים בו בחרה לעסוק הלהקה. אך למעשה, על אף הליריקה המעניינת בפוטנציה, כל החומר של Sokrovenno כתוב בשפת אמם האיטלקית, ולצערי לא עלה בידי לקרוא אותו.
אנקדוטה נוספת, וקצת יותר משעשעת, היא כי למרות שהלהקה מקורה באיטליה, שם הלהקה “Sokrovenno” מגיע דווקא מהשפה הרוסית, ומתורגם כ"היער הקדוש ביותר". השם עצמו לקוח ממקום הרבה פחות עמוק ופילוסופי מאשר שם האלבום, ולמעשה לקוח מתוך משחק מחשב בשם “Metal Gear Solid”.
האלבום פותח בריף שקט ואיטי, עם חרחורי דיסטורשן ברקע, הסולן Autunno מדבר ברקע בקול מטיל אימים. הקטע הפותח נקרא “Brina” והוא מונוטוני מאוד ברובו, הקטע מורכב מריפים איטיים ושקטים של גיטרות מחוספסות ותיפוף איטי מאוד ומונוטוני המלווה אותן, ובכך מתחיל לבנות את אווירת האלבום.
מקצב מהיר יותר נכנס עם השיר השני באלבום “Ineunte Hieme” הפותח בהלימות דאבל-באס עצבניות באדיבות המתופף Zimok, יחד איתו גם ריף מלודי ורפטטיבי יחסית. עד מהרה נכנסים לתמונה הווקאלס של הסולן, שמתאפיינים בסקרימינג "עדין" יחסית עם הרבה אופי ודרמטיות, ומאוד מטיבים עם סגנון הנגינה. השיר עצמו נקטע מפעם לפעם על ידי קטעים איטיים יותר ללא ווקאלס בהן שני הגיטריסטים Maleficus וWartide משתפים פעולה ביצירת אווירה מאיימת במיוחד. לקראת אמצע השיר שוברים Sokrovenno את הריפים הרפטטיבים בקטע דרמטי ומלא רגש, גדוש עבודת באס מצויינת, שסוחף אותנו עד לסיומו של השיר.
האלבום כולו מורכב לסירוגין מקטעי מעבר ומשירים מלאים. קטע המעבר האקוסטי הקצרצר הבא מביא אותנו אל השיר הרביעי באלבום, ” “Flammantia Moenia Mundi, שהתחלתו ממשיכה את הקטע האקוסטי הקודם, אך למרבה הצער פאוזה ארוכה מדי קוטעת בין השניים. אל הגיטרה האקוסטית מצטרפת גיטרה בדיסטורשן ברקע, המכינה אותנו אל הקטע הכבד יותר של השיר, אותו פותח ריף מורט עצבים ותלוש מסגנון הלהקה הכללי. בהמשך הסולן נכנס בצווחותיו המעולות בליווי אותה הגיטרה האקוסטית מתחילת השיר בקטע איטי ומצויין שמציל איכשהו חלק מהשיר. עם זאת, הקטעים הכבדים יותר בשיר נעשו בחוסר טעם משווע, ומשלבים ריפים מעצבנים למדי.
השיר הבא, כרגיל לאחר הקטע האקוסטי הרגיל, מגיח מן החשכה “Fragore”, שמציל את כבוד הלהקה אחרי השיר הקודם. הפתיחה של השיר משלבת מצד אחד אלמנטים של בלאק מטאל מודרני מהסוג המלוקק יותר, כמו אפקט הכניסה של הסולן והריפים הנקיים והחדים, אך יחד עם זאת יש משהו מאוד אורגני בסגנון הנגינה, ובסאונד הכללי. העוצמה האדירה של הווקאלס ושל הגיטרות השקטות כאן פשוט חודרת לעצמות, ויחד עם זאת גם הקטעים המהירים יותר של השיר ניחנים באפקט מהפנט, ומזכירים מאוד בלאק מטאל פאגאני עם ניחוח חדשני, עם כל האירוניה שבדבר.
השיר הבא, הוא “Sulla Mortalita Dell’Anima”, שלוקח אותנו לכיוון מאוד כבד ונושק לדת' מטאל. ההתחלה היא סופר-כבדה, הרבה יותר באס ממה ששמענו עד כה, והסולן לפתע שר בסגנון דת' מטאל מובהק. המתופף מראה כאן נוכחות ודומיננטיות גמורה באופן יחסי לשאר האלבום, ואף על פי כן, עדיין ישנה וחיה אותה אווירת הפולקלור שזורמת לאורך כל האלבום. גם בשיר זה נוכחים הרבה מעברים איטיים יותר ומלאים באופי הלהקה הייחודי, שגורמים לאלבום להשמע שלם ולא מפוזר.
“Vestigia Pressa Bisulcis” הוא השיר הארוך ביותר באלבום ומתפרש על יותר מ11 דקות, ואולי גם המוצלח ביותר. פתיחתו ממשיכה את קודמו בעוצמתיות יתרה, עם זאת, הריפים והווקאלס כאן הם נטו בלאק מטאל, איטי, חשוך ומלא כוח. פשוט מצוין. האלבום בא על סיומו עם האאוטרו “In Ricordo” שחותם את האלבום עם 4 דקות של גיטרה אקוסטית ועוד קטע קצרצר אינסטרומנטלי כבד יותר.
לסיכום, Sokrovenno מנסים ליצור כאן משהו חדש ומעניין, הם מבקרים בכל מיני מחוזות בעולם המטאל ומשלבים סגנונות ואלמנטים שונים, אך עדיין שומרים על הקונספט הכללי של הפולקלור והפאגאניזם לאורך כל האלבום, ועושים זאת מצויין. אמליץ לאוהבי Negura Bunget וDrudkh.