Sonic Reign – Raw Dark Pure

לא לעיתים קרובות יוצא לשמוע על להקות אנונימיות וצעירות יחסית שניתן להן הצ'אנס להכנס למעגל הביג-שוטס בלייבל מוכר בעולם המטאל כמו MetalBlade. ולא זאת בלבד, שגם ניתנה להם ההזדמנות להוציא מחדש את אלבום הבכורה שלהם תחת אותו לייבל. זהו סיפור הסינדרלה של צמד הבלאקרים הגרמני, Benjamin ו-Sebastian, שביחד הם Sonic Reign, אשר הוציאו לאחרונה את אלבומם Raw Dark Pure שיצא בראשונה לפני כשנה בלבד דרך הלייבל עלום השם Sovereignty Productions. לאלה מכם התוהים מה ל-Metal Blade ולבלאק מטאל מחתרתי, התשובה היא, אין לי ולו שמץ של מושג.

באמת שאיני יודעת מה חשבו לעצמם Metal Blade שהחתימו את Sonic Reign אצלם בלייבל. אם הייתי צריכה לעשות ניחוש מושכל הייתי אומרת שהם ניסו לצפות איזשהו טרנד בבלאק מטאל וקיוו לטוב עם הסגנון של Sonic Reign. ואכן, יש איזושהיא מגמה לאחרונה של בלאק מטאל עם סאונד יותר חד ומכאני. אם לתת תמונה יותר טובה, הייתי משווה את הדבר לחומרים האחרונים הידועים לשמצה של Satyricon (וביתר ספציפיות, כל מה שיצא אחרי Rebel Extravaganza). למען האמת, מבחינת סאונד הגיטרות ובכלל האווירה הכללית של המוזיקה, נראה כי Sonic Reign ניסו בדיוק לשחזר את האלבום Thorns – S/T (נו, גם פרוייקט של Satyr), אבל אני אומרת זאת עם המון הסתייגות, שכן אם אני אעשה את ההשוואה הזאת אוריד מכבודה של Thorns שהיא אחת הלהקות היותר מוערכות אצלי.

לצערי לא מצאתי ולו שמץ של מקוריות וייחוד ב-Raw Dark Pure וההשפעות מלהקה זו או אחרת שקופות ובולטות לאורך כל האלבום. זה לא בהכרח דבר רע כשלעצמו, בתנאי שהוא מבוצע כמו שצריך, אבל הכתיבה של Sonic Reign לא הכי מעניינת ברובה. מעבר לזה, בסגנון הספציפי הזה שהם בחרו לעצמם ישנה הילת קודש סביב הסאונד, שצריך להיות איכותי, חד, וקצת Fuzzy סביב הפינות, בשביל לתת את התחושה הקרה והמאיימת שגורמת למוזיקה להתעלות ולהתנשא מעל בני האנוש הפאתטיים וללגלג בקול רם ומרושע. זו בדיוק הגדולה של Thorns שלא באה כאן לידי ביטוי, המוזיקה שלהם כל כך מפחידה ומגלומנית שכששומעים אותה עובר רעד מקפיא בעמוד השדרה מרוב אימה.

טוב, אז לא הכל כאן Rip-Off שלא בוצע כהלכה, גם ל-Sonic Reign יש כמה תרגילים בשרוול. קחו למשל את "Fucked Up But Glorious" שמלבד שמו המוצלח, הוא גם מדגיש בראש ובראשונה את יכולותיו של מר. Sebastian בתיפוף מטורף עם בלאסט ביטס ברוטאליים. מעבר לכך, השיר מציג שילוב לא רע של סגנון הלהקה המודרני יחסית יחד עם מבנה שיר יותר מסורתי, שפונה דווקא אל הבלאק הנורווגי המוקדם. השיר הבא, "Reminiscence Of Imperial Wrath" מעצבן אותי, ממש אבל. בצורה בוטה לחלוטין חצי הדקה הראשונה של השיר היא בדיוק הפתיחה של "Thus Spake the Nightspirit" של Emperor מ-Anthems To The Welkin At Dusk. התביישו לכם, Sonic Reign. גם שאר השיר שזור בריפים עם נגיעות-Emperor (שזה כבר בסדר, כן?) חלקם כתובים בצורה שפשוט להתמוגג מאושר… אז חוץ מהפתיחה השנויה במחלוקת, זהו השיר המועדף עליי מבחינת כתיבה ב-Raw Dark Pure כולו.

נדלג על "The Martyr Urge" ו-"Salt" שכן הם משעממים כמו בלטה, ונעבור אל "Tyrant Blessed". בשיר הזה נשמע כאילו ירד ל-Sonic Reign האסימון במידת מה, והם הצליחו להוציא שיר מרושע שעל ההתחלה תופס למאזין את המוח במלחצי ברזל אכזריים ומנער אותו באלימות קדימה ואחורה במהירות מטורפת. מעבר לתיפוף הפסיכי, גם הסולן מציג גרסא משופרת של עצמו כאן ולשם שינוי לא נשמע כמו Satyr ביום ממש רע, וצווח מלוא גרונו בנימה אכזרית שלא נשמעה קודם לכן. אז לסיכום בואו נאמר של-Sonic Reign יש עוד הרבה דברים שהם פשוט צריכים להסגר עליהם. מבחינה טכנית אין להם שום בעיה לבצע כל דבר שרק יחפצו, אבל מבחינת הסגנון האישי שלהם יש להם עוד כברת דרך לעשות, ללא צל של ספק, ואני בטוחה שעוד הרבה יסכימו איתי שרוב החומר פה נשמע לגמרי חצי אפוי.