Soulfly – Dark Ages

איזה מטאליסט לא מכיר את מקס קאבלרה, הקול של המטאל הדרום אמריקאי, ואחד הסולנים הכי עוצמתיים וכריזמטיים שידע המטאל בכלל, והדת' מטאל בפרט? כל אחד מכיר את אלבומי המופת Arise או Chaos Ad עליהם ניצח. אך מאז עברו השנים, ומקס עזב את ספלטורה, והקים את Soulfly, שנטתה עד היום לכיוונים יותר ניו-מטאליים, כמו שספלטורה הציגה לעולם ב-Roots. לאחר חרושת השמועות כי האלבום החדש שלהם, Dark Ages, נוטה יותר לכיוון Arise, החלטתי שאני חייב לתת שמיעה רצינית לאלבום הזה.

השיר הראשון, שהוא שיר הנושא של האלבום, הוא בעצם אינטרו. הקטע הזה מזכיר את ההתחלה של ארייז הקלאסי, ורק חסר לי סולו תופים מתובל בסמבה ואני מתחיל פה פוגו עם עצמי בחדר. גיטרות אדירות כראוי לקאבלרה מתחילות את "Babylon", והשירה המחוספסת של הגרון הדרום אמריקאי מדליקה מנועים על פול-ספיד. הריף הוא עדיין ניו מטאלי כמו שהלהקה הרגילה אותנו, אבל עדיין הרבה יותר כבד, ומציץ לכיוון ימים כבדים ויפים יותר. שיר שיתאים בול לרחבות ה-"קור" למיניהן. עם כל גל הלהקות החדשות שצצות להן עכשיו בשטח – סולפליי עדיין מזכירים לכולם מי כתב את הספר. המון כעס ואגרסיה מבוטאת בשירה האדירה של מקס. ולחשוב שהבנאדם הזה הופיע עשר מטר מולי. אלוהים.

השיר השלישי, "I And I", מתחיל עם המון גרוב. מה זה המון, גלונים. נביחה של המאסטר מסמנת כניסת תופים, ויש לנו שיר שיכול בקלות להיכנס ל-Roots. סאונד תופים מעצבן, ששירה עם המון נשמה וכעס מפצה עליהם, מלווים אותנו לאורך השיר (והאלבום). קטע מוזר כלשהו מגיע באמצע השיר, ואז עוד ריף דרום אמריקאי שמבוצע ביעילות רבה, נותנים הרגשה שונה לשיר הזה, מה שמציב אותו בהחלט כאחד השירים הטובים יותר כאן. יש לי רצון עז לדלג לשיר החמישי, שנקרא בשם המאוד מפתה "Arise Again", אבל עד אליו יש עוד לחפור ל-"Carved Inside" את הקרביים. השיר הרביעי נפתח עם קטע בס הזוי משהו, וגיטרות שנכנסות לפי מיטב המסורת, יחד עם השירה הנהדרת (אני לא יכול להפסיק להחמיא לו על השירה באלבום הזה, ובכלל), ועם סאונד תופים משופר, יש לנו בובה של שיר. סולו א-לה ספלטורה (מעניין למה), וסולפליי במיטבם.

השיר שאני הכי מצפה לו באלבום מתחיל, ועם הזיקה הברורה לאלבום הטוב ביותר של ספלטורה, וכנראה אלבום המטאל הטוב ביותר שיצא בדרום אמריקה, יש למה לצפות. נכון, אני לא חובב גדול של ניו מטאל וכל מה שמסביב, אבל סולפליי מראים לכל העולם שלא חשוב מה הסגנון שתנגן, כל עוד שתעשה את זה טוב, זה מה שחשוב. ריף שגובל בגאונות, ליריקה לא מתפשרת וכסאחיסטית, מתכון להצלחה בטוחה. עוד סולו נהדר, פחות אופייני וצפוי, מה שמגביר את ההנאה ממנו, והשיר מסתיים בהמון טעם לעוד. נכון, זה לא מאסטרפיס כמו ארייז המקורי, אבל זה בהחלט שיר טוב.

ל-"Molotov" יש שם של שיר פיצוץ, וכמה גרוב וכעס מתקבצים בפחות משתי דקות. אכן פיצוץ לכל איבר שתבחרו בגוף. שיר מעולה להתחלה בהופעות, וגם סתם בשביל להתפרע. אה כן, הוא ברוסית. מדהים. גם ללא דוברי רוסית. "Frontlines", שקיבל גם קליפ משלו, נשמע כאילו שכחו לשים אותו ב-Roots, אפילו ב-Chaos Ad. כמה עוצמה, כמה גאוניות. עוד היי-לייט באלבום טוב מאוד. ולא חסר כאן כאלה. נכון, ליריקת ניו מטאל כאילו לימפ ביזקיט המעפנים מאחורי המילים, אבל עם כל כך הרבה עצמה ואגרסיה שמתפרצים בשיר הזה, למי אכפת. סולו ענק ותופים חורניים נותנים בראש, אול הייל מקס קאבלרה. לסיכום, לאוהבי הסגנון יש כאן פנינה אמיתית, וגם למי שפחות נמצא בעומקו של העסק, כמוני, "Dark Ages" הוא אלבום מצוין להתחיל איתו.