Spinal Tap – Back from the dead

אחרי יותר מעשור של שתיקה, להקת המטאל הגדולה מכולן, זו שכיכבה בסרט משלה, אינספור הופעות צדקה והופעות אורח בסדרות טלוויזיה, חזרה לסורה, והחליטה להקליט אלבום "חדש ישן". Spinal Tap החליטו לשים בצד את המחלוקות האישיות, את הריבים המתוקשרים עם להקת החימום הקבועה שלהם (The Flower People, הרכב פולק אמריקאי), ואת השאיפות לתספורות חדשות – גייסו מתופף חדש בשם Gregg Bissonette, ונכנסו לאולפן בשביל להקליט מחדש כמה משירים הגדולים שלהם, והוסיפו עוד שישה קטעים שמעולם לא הופיעו על אלבומים רשמיים: Back from the dead, Rock n' Roll Nightmare, Warmer than Hell, Short and Sweet ולהיט עבר אחד, שהוקלט מחדש וחולק לשלושה חלקים: Jazz Oddyssey.

למי מכם שצריך תזכורת, נספר ש Spinal Tap היא אחת מלהקות המטאל הבריטיות הגדולות של כל הזמנים, עם עשרות אלבומים, אלבומי הופעה, סינגלים, בוטלגים וסרט תיעודי אחד, שהפך אותם לתופעה עולמית. הלהקה התפרקה במהלך שנות השמונים, ועשתה קאמבק קצר בשנות התשעים, כשהופיעו (בין היתר) עם הזמרת שר, הגיטריסט ג'ו סאטריאני ועוד כמה שמות גדולים שגדלו עליהם. בין היתר, הקאמבק כלל הופעת איחוד היסטורית במופע המחווה לזמר פרדי מרקיורי. ב 2007, הלהקה הופיעה פעם נוספת, הפעם במסגרת אירוע ה"לייב 8", וחלקו במה עם Metaliica, שמצידה הוכיחה כי אין כמו המקור הבריטי. לאחר הופעת האיחוד הזו, Spinal Tap יצאו לסיבוב הופעות נוסף, הכלל הופעות חימום של חבריהם, טריו הפולק The Flower People, ולאחר סיום הסיבוב הקצר, שחררו לפני כשנה את אלבום הקאמבק המפואר – Back From The Dead, הכולל מארז מהודר עם די וי די ועטיפה שהופכת למעין פסל קטן ומרשים.

התקווה היא ש Bissonette , המתופף הנוכחי שלהם, לא ימצא את מותו כמו שאר מתופפי העבר של הלהקה (אחד מהם מת מתאונת גינון מוזרה, השני מת כשנחנק מקיא, אבל לא ברור של מי, והיה גם אחד שהתלקח באופן ספונטאני על הבמה), ושמערכת היחסים המורכבת של הלהקה עם הרכב הפולק שמחמם אותם (ודומה להם באופן מחשיד) לא תעיב על האיחוד הנוכחי. בינתיים, אנחנו יכולים להסתפק באלבום הקאמבק הזה, שעושה חסד עם כמה מהשירים הקלאסיים של הלהקה, בסאונד מחודש ועדכני. השירים החדשים לא רעים בכלל, ורק מזכירים כמה עוצמה הייתה בידיים של ההרכב ההיסטורי הזה, אבל הממתק האמיתי הם להיטים כגון Tonight I'm gonna rock you tonight האלמותי, שנפתח בסולו מרהיב של הגיטריסט וכותב החומרים Nigel Tufnel. אין ספק שהשנים היטבו עם וירטואוז הגיטרה הזה, שהשפיע על דורות שלמים של גיטריסטים, שניסו להבין כיצד מנגנים בעוצמה, ואיפה מוצאים מגבר שיגיע עד 11.

גרסת הפאנק ל Sex Farm מוצאת את בסיסט הלהקה, Derek Smalls, בכושר שיא, ולא משנה מה הוא מחביא הפעם במכנסיים שלו. כך גם הביצוע האנרגטי ל Big bottom הקלאסי. הגיטריסט השני, שכותב אף הוא את רוב החומרים הלהקה, והאיש השקים את ההרכב עם Tufnel – David St. Hubbins, מפליא בכישורי השירה שלו בלהיטי העבר Gimmie some money ו Heavy duty, בעוד Tufnel מזכיר לכולם איזה מלחין מוכשר הוא היה בלהיט הקאלט האפלולי Stonehenge. אין ספק שהקאמבק הנוכחי של Spinal Tap הוא המוצלח עד כה, ומדובר בקאמבק שמחזיר עטרה ליושנה, ומבהיר עד כמה הלהקה המיתולוגית הזו הייתה חשובה להיסטוריית הרוק והמטאל העולמיים.

ולמי שעדיין לא מכיר, נספר ש Spinal Tap היא להקה פיקטיבית, שנוצרה במהלך מערכון כושל בתכנית בידור אמריקאית בסוף שנות השבעים, פרי יצירתם של הבמאי והשחקן Rob Reiner ("אני והחבר'ה", "הנסיכה הקסומה") והשחקן-תסריטאי-במאי-גאון Christopher Guest, המגלם את דמותו של Tufnel. Spinal Tap הייתה פארודיה היסטרית ומדויקת על הרכבי מטאל בריטים כגון Iron Maiden, Juds Priest, Black Sabbath ו Deep Purple, והסרט שגילה אותם לעולם – This is Spinal Tap!, היה הצלחה אדירה, והפך לקלאסיקה. לא רק שהסרט היה אחד מאבות הז'אנר המוקומנטארי, ולא רק שהסרט היה פארודיה פרועה על סרטי רוקומנטארי (כגון כאלו שנעשו על Led Zeppelin), הוא גם היה מקסים ומרגש, מכיוון שהוא הגיש את כל הקלישאות הכי חבוטות על עולם המטאל, בעטיפת מתנה יפה, מחוממת היטב, וסאטירית להפליא. גם כיום, כמעט שלושים שנה לאחר יציאתו, הסרט עדיין רלוונטי, ועדיין מצליח להצחיק ולהכניס מכות מתחת לחגורה לעולם הרוק המזויף והמסחרי.

לזכותם של חברי ההרכב המקוריים (כריסטופר גסט, הארי שריר – שמדבב חצי מהקולות מסדרה "משפחת סימפסון" והעילוי הקומי מייקל מק'קין) ייאמר כי הם לא הורסים את הבדיחה המקורית, אלא רק משפרים אותה – הקלטת שירי עבר בעיבודים עדכניים היא אמצעי לגיטימי להרוויח עוד כסף כיום, ולא חסרות להקות עבר שביצעו את המהמלך הזה, חלק בהצלחה וחלק בכישלון. ההחלטה לערב מתופף מושלם בתהליך הייתה החלטה נכונה, מכיוון ש Bissonette תורם המון גרוב ומקצועיות לשירים המטופשים של ההרכב. בכמה רגעים אפשר ממש לאהוב את השירים הללו, ולהצטער שהם לא נכתבו ע"י הרכב אמיתי – מה שמחדד את הבדיחה והופך אותה למוצלחת הרבה יותר. כמובן שהאלבום הזה אינו מהווה תחליף לאלבום המקורי של ההרכב (שהיה בעצם פס הקול של הסרט), אבל הוא בהחלט מהווה תוספת מכובדת לכל אוסף דיסקים שמתיימר להיות סקירה מייצגת של עולם הרוק והמטאל הקלאסיים.

ומי מכם שעדיין לא התוודע ללהקת המיתולוגית, מוזמן להאזין לאלבום רק אחרי צפייה בסרט המושלם הזה, שזכה לאינספור מחוות, פארודיות, אזכורים וציטוטים. מגבר שעולה עד 11, מלפפון במכנסיים, תפאורה שכולאת את הבסיסט, אלבום עם עטיפה שחורה לחלוטין, הופעות מול 25 אנשים, פסלי במה מוקטנים ומה לא – Spinal Tap עשו הכל, היו בכל מקום, וביזו את עצמם בכל צורה אפשרית. עכשיו רק חסר שאתם תבינו על מה כל המהומה, ותמצאו את עצמכם מזמזמים את Tobight I'm gonna rock you tonight כל השבוע.