SpiRitual – Pulse

מטאל אתני זו הגדרה שלא הרבה נתקלו בה בעולם המטאל. יש לנו מטאל אוריינטלי (כמו זה של Orphaned Land למשל), מטאל מסופוטמי (אם זה Melechesh או Arallu), או בקיצור, פולק מטאל על סוגיו השונים. מה שמשותף לסגנונות האלה, מלבד היותם מטאליים, זה השימוש בריפים, מלודיות, או כלים הנותנים אווירה מסוימת ולמעשה משייכים את המוזיקה לצד היסטורי-תרבותי מסוים, שברוב המקרים, נוגע בשורשים של אותם חברי להקות.

אך זה לא המקרה הפעם. Stefan Hertrich הוא מוזיקאי גרמני, שבין עבודותיו על פסי-קול של משחקי מחשב (מוכרים יותר ופחות), הוא הנהיג כבר למעלה מ-10 שנים את להקת ההבי-מטאל הגותית, Darkseed, אותה הספיק לעזוב בחודש אוגוסט האחרון, מה שגרם לפירוקה הסופי. הבחור כנראה ירד מהפסים, התחבר לצד הרוחני שלו, והחליט להתמקד במספר פרויקטים אחרים, כשביניהם נמצא הרכב המטאל האתני שלו, SpiRitual.

אז מה זה מטאל אתני? בעקרון מדובר במטאל עממי (או בעצם פולק), שבמקרה שלנו מושפע מתרבות ההינדי המזרחית, שאינה כוללת שום כינור, או אפילו חמת-חלילים קטן. כאן אנחנו מתעסקים בעיקר עם אטמוספרה, שירה מסולסלת, חליל פן (זה העשוי מ-10 צינורות), מספר כלי הקשה מסוגים שונים וכן קולותיו של הטבע, רצוי ציפורים. אל כל אלו מצטרפים הגיטרות, התופים והבאס המוכרים לנו, כאשר עליהם מנצח קולו המחורחר של Stefan שעובר בין גראוולים עצבניים, לשירה קצת יותר נקיה וישירה.

אפשר לומר ש-Pulse הוא שילוב של מטאל עם מוזיקה שחובבי Dead Can Dance או Enya יאהבו, אך אין לטעות, זהו לא אלבום עדין בכלל. "The Battle Is Yours" נפתח בקול ענוג, על רקע אטמוספרי מאד, שאליו מצטרפים סאמפלים אלקטרוניים וחליל. לא עובר יותר מדי זמן, והמקצב המטאלי נכנס לתמונה ביחד עם הגראוולים \ קול מחורחר של Stefan. הנגינה מאד כבדה, נשמעת לעיתים מבולגנת, אך ברגעים שנכנס לפתע איזה צליל מהחליל, או שירה נשית מסולסלת, זה נותן קצת תחושה אחרת לכל המוזיקה הזאת.

מעריצי Darkseed יאהבו את מה שנעשה פה, למרות שאיני בטוח אם אלו שלא מכירים את הלהקה הזו יתחברו לצד המטאלי, יש פה קטעים חזקים, רגועים, שירה תוקפנית שיכולה להיות לעיתים רגועה, והפסקות מלודיות חזקות, המלוות בכלי אחד או שניים, ויוצרים שירים מאד אווירתיים. שילוב הצלילים של הטבע ביחד עם השירה האתנית, כמו למשל בפתיחת השיר "Symphony Of Life", הם עוד דוגמא לאווירה שהאלבום מנסה ליצור, אך גם פה, אי אפשר לנוח יותר מדי, כי אחרי הדקה הראשונה, שבירות המטאל נכנסות במלוא הכוח ומכות בנו ללא רחמים.

בכל שיר משתלב מאפיין אחר של אותה תרבות קדומה, אמנם בצורה יפה, אך לצערי, אין אפשרות להתמקד בקטעים האלו יותר מדי. אני חושב שהפעם יש להאשים פה את הצד המטאלי, שגובר על המלודיות ותוקף אותן בכל הזדמנות. גם כשיש מעברים רגועים, במקום להתמקד במה שהולך שם, אתה כבר עמוק בתוך הדפיקות ראש, שאתה פשוט רוצה שהדיסטורשן יחזור ושמישהו יתן כאפה לבחורה שמסלסלת ברקע – זה לא בא מרצון, אלא בא מהכרח. לעומת זאת, כשמגיע קטע אינסטרומנטאלי שלם, כמו "Khundas" (דרדס-קונדס!, תסלחו לי), אפשר באמת ליהנות מהחוויה הזאת. אך זהו מקרה יחיד.

בסך הכל, יש פה שירים טובים כמו 2 הראשונים, או "Pulse" – שהוא גם הסינגל מתוך האלבום, ובעל קליפ מושקע ויפהפה (שמגיע אגב באזור המולטימדיה של הדיסק) – ויש שירים פחות טובים שנסחבים, כמו "Nahash" (אכן, נחש), או "You Believe" שבאיזשהו שלב מעייפים אותך בגלל אותה נוסחא חוזרת של פתיחה מלודית ארוכה הנשרפת לאחר מספר דקות ע"י מרכיבי המטאל. גם עצם זה שמתארחים פה 8 מוזיקאים שונים – 4 מתוכם בסולואים על הגיטרה, 2 בשירה נשית ועוד 2 על כלים מגוונים – לא מציג לנו כל שוני בין קטע כזה או אחר.

הפרויקט שהחל לפני קצת יותר משנתיים – דרך EP שהפך לאלבום מלא בשנה שעברה – יצר דבר שכמדומני לא נעשה עד כה במטאל, ולמרות שעל הנייר זה בהחלט נשמע כמו שילוב מעניין מאד, בפועל הוא עדיין אינו חוצה גבולות, לפחות מבחינה מטאלית. עם זאת, מגיע כל הכבוד ל-Stefan שיצא קצת מהבואה הגרמנית והגיע לאזור שעדיין לא נתקלנו בו במוזיקה שאנחנו שומעים ביום-יום. וגם אם זה לא עבד לו כל-כך, אני אשמח לראות אם זה לפחות ישפיע על איזה להקה או שתיים שייקחו את הניסיון האמיץ הזה ויעשו איתו משהו ראוי. Pulse הוא לא אלבום נורא בכלל, פשוט הוא זקוק כנראה לגלגול נשמות נוסף, או איזה נר ריחני.