Split – Kalibas/Rune

"ספליט סידי"- אותו פורמט המעלה מחשבות על קבוצת פאנקיסטים, מי מזוהמים יותר ומי רק false-מזוהמים, נאספים להם יחדיו במקלט שכוח אל, מבתרים את נשמותיהם ותופרים את יציר כפיהם ומעיהם בזה של להקה אחרת, כנראה דומה באופן כלשהו. וכך אנו מקבלים ווויניל אחד, המכיל צלילים אשר ביכלתנו לפזז אליהם, ועוד צלילים, לא רעים בזכות עצמם, כבונוס. חשיפה רחבה לקהל של שתי הלהקות, הרבה שמח, מעט שירים לעבוד עליהם.

וכך התגלגל הפורמט גם אל עולם הגריינדקור, כאשר מדי שנה בשנה יוצאים אלפי ספליטים של להקות עלומות שם מרחבי העולם, אשר במחווה שיתופית חולקות את עצמן עם חברי להקה אחרת.

וכזה הוא גם הדיסק שלפנינו- דיסק חצוי, של שני הרכבי גריינדקור, מובא על מגש של פלסטיק ע"י האח הגדול בכבודו ובעצמו- רילפס רקורדס.
אך כאן הסיפור שונה. לא עוד להקות דלות תקציב וחסרות גיבוי כלכלי, לא עוד נערים המסתודדים במתנ"ס העירוני, מעבירים יד משומנת בשערם ומנסים לברר כיצד להקליט את שירם האחרון על גבי מיני דיסק. לרילפס יש גב, והם מוציאים גריינד איכותי סך הכל.
ולכן ניצב בפנינו ספליט מושקע של שתי להקות שמנגנות גריינדקור, אין ספק בכך. אלא שמלבד הווקלז- kalibas בנהמות ובצווחות, המלוות את עולם הגריינד החל משורשיו, ו-rune בצעקות והקאות, שגם להן מקום נכבד בינות מיתרי הקול המיובלים של הסגנון, רחוקה המוזיקה של שתיהן מרוב הרכבי הגריינד השורצים להם אי שם.

מלבד חוק הגריינד הבסיסי ביותר- "היה מהיר תמיד", מלבישות שתי הלהקות אלמנטים רבים על הגריינדקור שלהן. Kalibas יגרמו לעינטוז מהיר, מאוד גרובי בדרך משלהם- הריפים אמנם ריפי מטאל מהירים, התיפוף בלתי ניתן לתפיסה כמובטח , הקולות מעירים רחובות שלמים משנת ישרים- אך עדיין, אולי בשל הטכניקה הגבוהה של המוזיקאיםהמעורבים, מדובר במשהו אחר, קליט, אך עדיין מורכב. ושוב- גריינד קליט, ומורכב. מילים שמוזר לקוראן באותו משפט אפילו.התיפוף מקורי, משתנה, דינמי, אף על פי מהירותו הבלתי נתפסת, היגטרות נוהמות ומשביתות שמחה בכבדותן, אך עדיין, דינמיות ומלאות חיים, מתגלגלות בריסוקן, מביאות את הכפה לפניו של המאזין מלמטה, מהמקום בו הכי פחות ציפה למוצאה. השירים עדיין קצרים, עדיין ניתן להבין ממה מגיעה הלהקה, ולשייך אותה לעולם הגריינדקור בהתאם. כאשר נסיתי לחלוק את מהות הלהקה עם קולגות, קיבלתי תגובות והאשמות חמורות, זלזול בסיסי, "אין דבר כזה גריינד טכני" היתה הפסיקה. ולאחר החלטות אלו על פיקציה וכווונה להאשים אותי בנסיון לקשירת קשר ולשלילת מילגת הגריינד שלי (פיקטיבית גם היא, כמובן), וויתרתי על ניסיונות השכנוע. אל האמת עדיין שם- גריינדקור איכותי, מהיר, בעל זיקה למטאל מקורי ומסתחרחר, בעל שבירות קצב רבות ועליצות הרסנית.

מה רב היה יגוני כשרק עלתה במוחי המחשבה שעליי לנסות לתאר את פועלה של rune- גם גריינד, גם טכניקה, וגם חציית כל הקווים המותרים. "חילול הקודש"… מלמלתי לעצמי, והצטלבתי הפוך בצורה הבסיסית והכי פחות טכנית שיכלתי לחשוב עליה. Rune מציעים לנתץ הכל, ובעיקר את המוסכמות.
התיפוף מהיר, הריפים המטאליים מסתחררים אל על, וצונחים על המאזין בלסתות פעורות. אל שלסתות אלו צבעיהן משתנים, רבים, צורת ניבהן בלתי ניתנת לתפיסה.
וכיצד נוגעת אנלוגיה בלתי נחוצה זו להבנת המוזיקה? ובכן, ככל שהדבר נוגע לאוזניי שלי, מדובר במבנה שיר שעליי לעקוב אחריו בתשומת לב מלאה, אחרת יחמוק לעד ואאבד את הכיוון אליו הולכת המוזיקה.
כן, עוד יצירה מנוגנת באופן מטורף, ע"י חובבי ג'אז בזמנם הפנוי כנראה.תיפוף מטורף, ריפים בלתי קליטים בעליל, שירים משתנים, מקצבים המתחלפים במהירות השווה כמעט למהירות התיפוף. ואם אנסה לא לפתוח במסע הצלב הקבוע שלי כנגד חובבי המטאל הטכני באשר הם. מדובר בעבודה איכותית, בבניית שירים שאפילו אפשר לומר עליהם שהם מרגשים, אף על פי שלעיתים הסיחרור הבלתי ניתפס שלהם גורם לי בחילה קלה…בשל מהירות הסיבוב, לא בשל העדר הפשטות אליה אני מטיף כה רבות.השירים ארוכים, לא טיפוסיים לסגנון. "טיפוסי לסגנון" אינו מעניין את חברי ההרכב, אשר מבחינת עוסקים ביצירה ובאומנות, ולווא דווקא בברוטאליות לשמה.

חלקה של rune הרבה פחות קונבנציונאלי מחלקה של kalibas בספליט שלפנינו. שתי הלהקות עושות את העבודה בהשקעה רבה, ב"מוזיקליות" רבה, מתייחסות לגריינדקור כנושא רציני, שאי בו מקום לפושטקים שכל עיננם הוא ברעש… אך בעוד ש-kalibas נשארת צמודה למתכון הגריינדקור, אפילו אם הינה מתבלת אותה במקוריות ובאופיה שלה, והתוצאה המתקבלת מרנינה וברוטאלית, כאשר נושא הטכניקה המרשימה של הלהקה אינו מפריע כמעט כמו בהרכבים טכניים האחרים, השוכחים לנגן, המקרה של rune שונה. הם מוותרים על הלקיטות, ופולטים שעטנז גריינדקור המכיל אפילו ריפי בלאק וניסיונות אלקטרוניים מסוימים.

השאלה הנוגע ל"מהי אומנות", וכמה קשורה סצנת הגריינד למושג אמביוולנטי זה, עולה יפה בהוצאה זו. מצד אחד, מוטיב דפיקת הראש יוכל להמצא כאן לאלו המחפשים זאת. גרוביות, ריסוק תופים וצרחות מלא החופן נוחכות כאן בשפע. אך גם שינויים רבים, ניסיונות רבים, עירבול, חוסר פשרה.

אולי זו מהותו של המטאל בכלל והגריינדקור בפרט? הצקה אומנותית חזקה, עומדת גאה. ואולי דווקא הברוטאליות השורשית היא זו שיש להצד ולהתמיד בה, היא היא טומנת את ההתרסה כנגד עולם המוזיקה, כפי שהתכוונו פולטי הגריינד הראשוני, ומילה כגון "גאה" בוודאי שאינה צריכה להופיע בסקירתו של אלבום ברוטאלי?…

לנאפאלם דת' הפתרונים, כנראה. בנתיים, מציבות שתי להקות אלו סטנדרטים חדשים בפני סצינה עצבנית בעלת שירים קצרצרים, וקוראת לשינוי וללמעט יותר מקצוענות. הינה הם מצהירים – גריינדקור טכני, יש חיה כזאת. האם יש להרחיב את השמורה או שמא לפתוח בעונת הציד, זו כבר בחירה שלכם. אני נמנע, לעת עתה.