Srodek – Förfall

דמיינו עצמכם לרגע מטיילים בטבע השוודי. השלג קורס בקול פצפוץ תחת מגפיים כבדים, רוח מקפיאה מכה על הפנים בכאב דוקר, בקתת עץ זנוחה בינות לעצים מכוסים זקיפי קרח בקור הלא אנושי של חורף שוודי טיפוסי. הבדידות היא אין-סופית, השקט תהומי… עכשיו שימו במערכת את Förfall של Srodek. Jon Bäcklund, או בכינויו המביך מעט- Necrofucker, הוא האיש העומד מאחורי Srodek, והמבצע היחיד מאחורי האלבום. בעבר הוציא Bäcklund עם מוזיקאי נוסף אלבום דמו שמעולם לא שוחרר, ורק לאחר מכן הפכה Srodek לפרוייקט יחיד. ב2008 שוחרר אלבום מלא בשם En Hälsning Till Döden שיצא במאה עותקים בלבד, ועל כן הוא נחשב נכחד מן העולם כעת. עם זאת, האלבום הנוכחי, Förfall, רואה אור בצורה יותר משמעותית מקודמו דרך שיתוף פעולה בין הלייבלים ATMF וA Sad Sadness Song, ועל כן ניתן להשיגו בקלות יחסית. המוזיקה של Srodek מאופיינת באמביינט בלאק מטאל איטי ומעט מחוספס, כתיבת הריפים מושפעת מאוד מBurzum, במובן המונוטוני של המילה, ואפופה כולה אטמוספירה קרירה וחולמנית. את האלבום פותח הקטע “Echoes from the Past”, אינטרו של כלי נשיפה עמוקים ושירה נשית שוודית אופיינית, שיצא לי להתקל בה כבר באלבומים של Otyg, השולחים אותנו הישר אל ההרים המושלגים והאפרוריים של סקנדינביה הרחוקה.

השיר הראשון באלבום, והמרשים ביותר שבו, הוא “Bleak”. הריפים לאורך כל השיר הם מאוד מינימליסטיים, ישנו תפקיד גיטרה בריפים איטיים וקלילים טבועים בסאונד מחוספס ומלוכלך ויחד איתו תפקיד גיטרה נקייה ועדינה יותר המושכת לכיוון האמביינט, כאשר הסימביוזה הזו יוצרת מלודיות נהדרות לאורך כל השיר. הווקאלס המלנכוליים ומלאי הרגש של Bäcklund אף הם מהווים מעין איזון בין הצרוד והמחוספס לשקט והעדין, עליהם נוסף אפקט של הד המוסיף רבות לאווירה בשיר הזה שהיא בהחלט משהו יוצא דופן. השיר הנושא את שם האלבום, “Förfall”, מתרחק מהריפים המלנכוליים של “Bleak” ולוקח על עצמו מקצב יותר, ותסלחו לי על ההתבטאות, אופטימי, עם אלמנטים של פאגאן מטאל, עם כמה מעברים יפהפיים, אם כי עדיין בשמירה על הסאונד המלוכלך של הגיטרות, כאשר בניגוד גמור לכך, הווקאלס דווקא משתנים לכיוון זעקות דיפרסיב אחוזות כאב, הפעם בשפה השוודית.

לאיטיות התהומית אנו חוזרים בשיר “Rotboskogens Djup” המוריד את המקצב למרחק פעימת לב אחת ממוות קליני, וכן מוריד את אפקט החספוס מהגיטרות, משאיר אותן ערומות וצורמות. יותר באס היה הופך את השיר לדום מטאל קטלני, אך ההיי פיץ' של הגיטרות והווקאלס נותן לשיר דווקא כיוון של דיפרסיב בלאק מטאל עגמומי וקיצוני. “Vågtjärns Svarta Vatten” לוקח מבחינת הריפים כיוון קצת יותר שמרני ואגרסיבי במונחי בלאק מטאל, אך עם זאת מגוון אותם בעזרת גיטרה שנייה בסגנון שמזכיר לי מאוד את החומרים המאוחרים של Alcest, אותם מאוד אהבתי, אך באמת היה חסר לי בהם הפן המלוכלך יותר, דבר שמנע ממני להמשיך לשמוע את אלבומיו לאורך זמן, דבר שמוסיף כאן Bäcklund בכשרון רב. עוד אלמנט המבליט את השיר הזה בנוסף לכתיבה הם גם הווקאלס, שבשיר הזה הם מהקיצוניים ביותר שבאלבום.

השיר האחרון באלבום, “Ödestad”, מחזיר את הגיטרות המחוספסות שנעלמו אחרי השיר השני, וכן מבליט יותר את התיפוף בניגוד לשאר האלבום בו התופים, ובתופים אני מתכוונת למכונה כמובן, היו שטחיים וכרקע בלבד, שזה דבר לא בלתי רצוי כשמדובר במכונה. הריפים כאן הרבה יותר כבדים, ונעשה שימוש נרחב בבאס בניגוד לשאר האלבום, דבר הנותן למוזיקה של Srodek מימד נוסף. הווקאלס כאן מרגיזים למדי, Bäcklund פשוט מדבר עם המון אפקטים על הקול שלו. לבד מהגיוון בהכנסת הבאס והמבנה הכללי של השיר, רוב הבחירות כאן היו לא טובות במיוחד, והשיר מהווה נפילה יחסית בהשוואה לשאר האלבום.

הOutro של האלבום מביא עמו כינור המנגן נעימת פולקלור שוודי מלנכולית בסאונד צורם, ואיתו מגיע לסיומו Förfall באופיו המיוחד. לסיכום, Förfall הוא אלבום נהדר שכתיבתו משחקת סימולטנית על הרבה מאוד ניגודים כמו חספוס ועדינות, אגרסיביות ורכות, דיכאון ואופטימיות… Bäcklund לא מפחד להתנסות ולקחת את הבלאק מטאל שלו למקומות שונים ומשונים, ועושה זאת בכשרון רב, במינימליזם, בפשטות, ובלי מאמץ רב. האווירה באלבום מושפעת רבות מהטבע, ושמיעת האלבום לוקחת את המאזין דרך שבילים מושלגים מכוסים ערפילי בוקר במחוזותיה החורפיים של סקנדינביה. אם תחפצו במסע, ואם אתם לא מפחדים מבלאק מטאל החוטא למחוזות האמביינט והדיפרסיב, האלבום הזה הוא בשבילכם.