Stone Sour – Audio Secrecy

כשStone Sour יצאו עם אלבום הבכורה שלהם היה נדמה שזה גימיק או תופעה חולפת. האלבום היה טוב ללא ספק אך בכל זאת הרגיש יותר כמו הפרויקט של הזמר של Slipknot". האלבום השני כבר הציג להקה הרבה יותר מגובשת, אוסף שירים מרשים במיוחד ויותר מהכל, הפך את Stone Sour ללהקה אמיתית שעומדת בזכות המוזיקה שלה ולא בצל של האחות הגדולה שלה. במוזיקה כמו במוזיקה, זה לא מספיק להיות טוב בשני אלבומים, לא משנה כמה אתה טוב וכמה אתה מצליח, תמיד תעמוד למבחן. מה שטוב אצל Stone Sour זה השילוב המאוזן בין מטאל לפוסט גראנג׳. הם יכולים לכתוב שירים סטייל Metallica של האלבום השחור ומצד שני להביא בלדות נוסח Alice In Chains.

כבר בפתיח, קטע אינסטרומנטלי שנושא את שם האלבום Audio Secrecy אני מרים גבה. הקטע הזה שכולל פסנתר נשמע כמו פילר יותר מאשר כל דבר אחר וגורם לי לחשוב על חשיבות של אלבום כמוצר בעולם המודרני, אבל מכיוון שזה נושא שאפשר לכתוב עליו בהרחבה, נעזוב את זה כרגע. השיר הראשון שתפס אותי הוא הרצועה השלישית, Digital (Did You Tell) הריף של הגיטרה גורם לי לרצות לגדל שיער בחזרה ולעשות הד באנגינג. אבל למרות שהריף הזה סוחף, הסאונד לא מטאלי מידי ולמרות שלרבים מקוראי המגזין זה לא דבר חיובי, הסאונד הזה כל כך מחודד וברור שזה עושה את ההבדל. גם התפקיד ההרמוני לפני הסולו, משהו שנשמע מאוד אולדסקול, מעלה חיוך על פני. יותר מהכל, בולטת כמובן השירה המצויינת של Corey Taylor אין מה להגיד, לבחור יש את אחד הקולות הכי מעניינים במטאל. המלודיות שהוא בוחר סוחפות מאוד לרוב וההגשה שלו נשמעת אמינה בין אם הוא צורח או שר בלדות רגישות.

הסינגל הראשון מתוך האלבום Say you'll hunt me הוא ללא ספק השיר הכי טוב באלבום. הכניסה היפה והמקצב תופים המצויין של המתופף Roy Mayorga באמת עוזרים לשיר להתגלגל. שוב אציין לטובה את עבודת הגיטרות המעולה של Jim Root (כן כן,גם הוא מSlipknot) ושל Josh Rand שניהם גיטריסטים עם אופי מעניין בנגינה שיודעים מתי לקחת צעד אחורה ולתת מקום לאחרים. הפזמון של השיר הזה כל כך סוחף שהוא פשוט גורם לך לרצות לשים את הדיסק בריפיט ולחרוש אותו שוב ושוב. הבעיה הרצינית באלבום מתחילה בשיר Dying השיר הזה הוא בלדת רוק סטייל Nickelback, אם תרצו זה שיר פופ/רוק עם קריצה לSouthern Rock. ואם זה לא מספיק רע, המילים של הפזמון If I Can't Live Without You but I Can't Breath When I'm With You אני תופס את הראש ולא מאמין שזה אותו הזמר ששר את Spit It Out השיר הזה באמת עובר את גבול הטעם הטוב ש Stone Sour בדרך כלל יודעים להלך עליו כמו לוליינים בקרקס. נכון שהם עשו את Silly World באלבום הקודם, אבל זה שיר מחאה נגד הממשל של בוש.

בכלל, אם האלבום הקודם הריח כמו אלבום מחאה נגד הממשל הרפובליקני שהוביל למלחה בעירק, הרי שהאלבום הנוכחי מצטיין בעיקר בשירי אהבה/שנאה. לא שיש בזה משהו רע, אבל צריך לעשות את זה בטעם. קחואת השיר hesitate לדוגמא, או יותר גרוע Miracle שניהם בלדות מתוקות שהייתי מצפה לשמוע מלהקות כמו The Goo Goo Dolls יכול להיות שCorey Taylorעבר תקופה קשה בחיים האישיים שלו, אבל שירים מהסוג הזה גורמים לי לגחך. אבל זה לא הכל, יש כאן עוד כמה יציאות טובות, השיר Nylon 6/6 הוא שיר Stone Sour קלאסי. רק הריף בפתיחה והצרחה עושים את העבודה. הבתים נשמעים מעולה וכמובן הפזמון המלודי. הקטע החזק ביותר הוא דווקא הסי פארט שגורם לי להתגעגע לStone Sour שאני אוהב. ואם לצטט את Taylor מהשיר We Want More. חבל שהוא עצמו לא חושב ככה.

האלבום הזה כמו שכבר הבנתם שנוי מבחינתי במחלוקת. יש פה כמה שירים באמת ראויים. שירים שהייתי שמח לשמוע בהופעה. אבל יש יותר מידי בלדות רוק שמכשילות את האלבום הזה וגורמות לו להשמע יותר רע מטוב. בתקופה כזאת שהמעריצים לא חייבים לרכוש את כל האלבום אלא רק את השירים שהם רוצים Stone Sour היו צריכים להתאמץ הרבה יותר. אם לא בשביל עצמם, לפחות בשביל המעריצים שלהם.