Stratovarius – Polaris

19/02/10
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. Deep Unknown
  2. Falling Star
  3. King Of Nothing
  4. Blind
  5. Winter Skies
  6. Forever Is Today
  7. Higher We Go
  8. Somehow Precious
  9. Emancipation Suite (Part I: Dusk)
  10. Emancipation Suite (Part II: Dawn)
  11. When Mountains Fall

להקת המטאל הפינית המצליחה ביותר טרום Nightwish הייתה צריכה לשנות את שמה ל-Insanevarius לאחר מגילת העינויים שעברו עליה בשנים האחרונות. לקח להרכב הוותיק 4 שנים לעבור את שורת המשברים שהביא עליהם המקים והכותב העיקרי Timo Tolkki, במהלכם פוטרו כל חברי הלהקה, גויסה זמרת, חלק מהחברים נשכרו מחדש, אחרים הוחלפו, ובסופו של דבר, לאחר סיום הכסאות המוזיקלים – היה זה Tolkki עצמו שמצא עצמו מחוץ להרכב. לא צלח נסיון האיחוד שהיה האלבום Self Titled של 2005, אלבום בינוני לחלוטין, בסופו של דבר חוסר היציבות הוביל ליצירת הרכב חדש.

ידוע שאותו Tolkki סובל מבעיות נפשיות, וכעת כשהוא פעיל עם ההרכב Revolution Renaissance ואילו Stratovarius גייסו את וירטואוז הגיטרה הצעיר Matias Kupiainen נראה שלשני הצדדים רק הוטב. במרוצת המשבר גם נעלם הבסיסט המשובח Jari Kainulainen אבל הצדדים החשובים בלהקה נשארו בה, כלומר הסולן Timo Kotipelto, הקלידן Jens Johansson והמתופף Jorg Michael. אז מה השתנה בלהקת הסימפוניק \ ניאו קלאסיק מטאל הוותיקה באלבומה העשירי? כמעט כלום.

הלהקה שוב מרביצה מוזיקה וירטואוזית, מלודית ביותר, עמוסה בקלידים שלא סתם מזכירים את Malmsteen (כי Johansson הקלידן ניגן איתו), דאבל בס בלתי פוסק של Michael, אחד ממתופפי המטאל הגרמנים הגדולים בכל הזמנים, ונגינת גיטרה חזקה במיוחד של זה החדש. הבעיה היחידה? אף פעם לא השתגעתי על הקול של Kotipelto, לדעתי הוא רחוק מלהיות אחד הסולנים הטובים, הוא די חסר ייחוד, ובאופן כללי הוא תמיד יצא קצת חיוור לעומת המוזיקה של הלהקה. "Deep Uknown" ממשיך בקו הקלאסי של הלהקה, שאמנם לא מייצרת שירים גדולים דוגמת Blind Guardian או Helloween של פעם, אבל עדיין יודעת את העבודה. משהו אחד הוא קצת יותר אגרסיה שככל הנראה מגיעה עם הגיטריסט החדש, ואין ספק שהלידים שלו הולכים למקומות קצת יותר נועזים וקיצוניים של Tolkki, אבל בגדול? אין חדש תחת השמש.

זה ממשיך באותו כיוון לכל האורך. "Falling Star" הוא אחד ההמנונים היותר קליטים באלבום, משהו בכיוון "Kiss Of Judas" וכו', וגם "King Of Nothing" הוא קטע Mid-pace כתוב היטב, אבל מרבית השירים לא ראויים לאיזה צויין מיוחד. במשהו מסוים האלבום הזכיר לי את Destiny עם קצת Visions בפנים, שזה לא רע – אלו היו האלבומים החזקים יותר של הלהקה – אבל משהו שם עדיין לא מתקתק, מדובר במטאל מלודי מקצועי מהמדרגה הראשונה, אבל עדיין רחוק מלהיות אלבום שלו הייתי מצפה מלהקה שאמורה להיות מגדולות הז'אנר. מושלם למשוגעים לדבר, ולא רע לכל חובב מטאל מלודי, אבל אל תצפו לגדולות ונצורות, לא כאן.
|MS|3533|MS|