Sublime Cadaveric Decomposition – II

זו בוודאי היתה חוויה די ביזארית, שלא לומר מאיימת בשביל חברי Sublime Cadaveric Decomposition לצעוד במסדרונות תקליטי osmose, חברת התקליטים החדשה שלהם.
מכל קיר בלובי הכניסה בוודאי בהה בהם ראש של עז מפוחלצת, בלאקרים בצידו האחד של החדר זבחו בתולה בלווית מזמזור אשורי, בצידו השני ניסו חברי להקות שונים סוגי איפור שונים, ונערות גותיות חשפות חזה ועוטות רשת בלתי ברורה על חלקי גופן האחרים, חילקו בופה כדורי ציד.
ככה זה כשנרשמים בלייבל בלאק שטניסטי ברובו כמו אוסמוס. והם רק מנגנים gore, חבורת הנערים הזאת, מה להם ולכל הזוועות הנ"ל.

S.C.D מבצעים באלבומם זה, הראשון בלייבל גדול כמו אוסמוס בפריצה מתוך בועת המחתרת, את עיסת הגור שלהם, המורכבת משילוב כלשהו של goregrind ודת' grind, כלומר, ריפי גריינד בסיסיים, גיטרות נמוכות, קולות מקרקרים וחזיריים המתחרים בניהם על השליטה במשק, מתובלים בצלילי דת' מטאל ובגרוביות הקוטעת את קטעי הגריינד המלווים, כרגיל, במנת תופים מחוררים ומכים. השכילה הלקה לעשות והציבה את התופים בהפקת אלבומה במקום קדמי מאוד, כך שהחלק החשוב הזה לא נעלם בינות קירות הדיסטורשן של הבאס והגיטרה, טעות שעושות להקות גריינד רבות מדי.

מקוריות פורצת ואקספרמיטציה רבה לא תמצאו כאן. מדובר בפיסת דם קרושה המבצעת בדיוק את התפקיד המיועד לה- ברוטאליות והרס מדשדשים על המתניים בצואה מעיים רקב ודם, כמו אין-ספור להקות אחות להן המנגנות סגנון זה. אך למרות חוסר ההמצאה השוררים כאן, ניתן להבין מדוע בחרו מנהלי אוסמוס, העוטים נוצות ומתרוצצים ערומים בחדר הישיבות שלהם כשלראשיהם גולגלות שונות, להחתים דווקא את הרכב זה.
הרבה ברוטאליות, הרבה כסאח, גורגריינד במטיבו. אין כאן שמות לשירים, אין כאן מילים, ולאלבום יש מספר במקום שם. לא מדובר כאן במטאל אינטלגנטי, וחברי הלהקה מעידים כך בעצמם על המוזיקה שהם מבצעים.
המון דם ואנרגיה, קרביים וגישה משתלחת נמצאת כאן, משהו שמחם את הלה ובעיקר את השכל. מוזיקה לחמומי מוח. אם הטכניקה והמורכבות של disgorge האמירקאיים מהווים משהו שילדי גור יוכלו לצלצליו את אוסף העצמות לפי סוג, זמן הריקבון, וכמות החיידקים, הרי שאת Sublime Cadaveric Decomposition הם דוחפים ברוגז אל תוך המערכת שלהם כאשר כל רצונם הוא בנגיחה עיקשת ורפטיטיווית של ראשם באמם, שלא מבינה אותם ואת נפשם המיוסרת.

אין הרבה מה לפרט מעבר- הנה צצה לה להקת מביצת הגור, ובאה עלינו לטובה בכדי לשמח לבב אנוש.
קשה לחשוב על העניין, אבל יש אלו שאולי ימצאו בחוסר המסר שלש הלהקה קשר לרפות המוח של התרבות המערבית המנוונת ואינפאנטילית האופפת אותנו בכל אשר אנו הולכים.
לאלו נאמר להרגע כבר, ולטעון שמוזיקה כ"כ כבדה וברוטאלית, מספיקה בהמיותה בכדי לסתוק לתרבות הפולטקלי קורקט. כל עוד יתקיים תירוץ זה, יכולו חובבי הברוטאל לסוגיו לנחול בשלום ולחוש כחלק בלתי נפרד מקהילת המטאל ה"בלתי מתפשרת ובלתי מסחרית".

התופים כבדים ומוטחים בחוזקה כנגד עור התוף שלנו, הקולות מתגרגרים, מצתווחים, צועקים ושואגים, אינם מתעקבים על ניסינות מיותרים להבעת הברות מסויומות המרכיבות מילים ממשיות, חס וחלילה. הגיטרות שמנות כחזירי בר, הבאס מרוטש כנדרש, הריפים מאיימים, קשוחים, מזכירים סרטי זוועה ישנים באווירת האימה הפשטנית שלהם, והכל מתגלגל כלפי המאזין כמסה אדומה של איברים פנימיים..

לאלו המחפשים מעט ברוטאל שורשי, מעורבל, כמתחים מרוכזים של אנרגיית חורבן, הצטרפה לחברותיה, להקות כגון כגון "יומה האחרון של האנושות" ו"מעיים מעוכים", עוד אחות למשפחת הגורגריינד השולט בסצנה, וגם היא, כמו שאר אחותיה, כונפה לא קטנה.

דיפקו את הראש, שירו עם ההברות, הפעם באמת חסרות הפשר, רוצו במעגלים והתיחו את עצמכם על עצמים דוממים. זה מה שלההקה רוצה שתעשו, ואסור לאכזב את המבקרים-
אנחנו, במטאל, עושים כל מה שהלהקות אומרות לנו.
גם אם הן אפילו לא משתמשות במילים.