1. Between Sleipnir's Breath
  2. Troubled Air
  3. Aurora
  4. Novæ

טוב, את מי אני צריך להרוג כדי לצאת מהדכאון התהומי שהאלבום המייאש של Sunn o))) דחף אותי אליו? בדיוק כמו שאת המילים האלה אפשר לכתוב בקלות על כל מסמך וורד, אפשר בקלות גם להלחין ולבצע אלבום כמו Life Metal של Sunn o))) – הצמד החולני שפחות או יותר נשף רוח חיים נוראית אל הז'אנר שאנחנו קוראים לו היום Drone אבל בעבר פשוט קראו לו "אחי, נדמה לי ששכחת לכבות את המגבר."

כן, זה מייאש להקשיב ל-Sunn o))) אבל באמת להקשיב להם. ההרכב, אם אפשר לקרוא לזה ככה, קורא תיגר על בעצם כל המוסכמות שהסכמנו עליהם שקשורים למטאל, או בעצם אפילו לרוק. יש פה גיטרות, יש פה דיסטורשן, ולעתים יש גם עוד משהו, אבל זה בערך. זה שעה ועשרה כמעט של אקורד פתוח מחרחר אחרי אקורד פתוח ומחרחר, שוב ושוב ואז שוב, ככה עד אין קץ. אין פה תופים כדי להכתיב קצב. למעשה אין פה קצב, יש פה רק את מה ש – Stephen O'Malley ושותפו לפשע Greg Anderson השחיזו עם סכיני מטבח מוסיקליים כאשר הם קצצו ריף אחר ריף לפירוק מיניליסטי וקדחתני ואז זרקו אותו לסיר הרותח לו הם קרוא Life Metal.

זו לא הפעם הראשונה ש- Sunn o))) – הרכב ה-Drone הזה – עשה את הטריק הזה, והאמת היא שחדי אבחנה ומזוכיסטים על אמת יכולים להבדיל בין היצירה המפרכת הזו לבין הקודמות של השניים. ב-Life Metal יש קטעי דקלום נשיים בשיר הפותח Between Sleipnir's Breath, קטעי כינור עמומים שמתחבאים ככל שהם יכולים מאחורי חומת הגיטרות הנוראית הזו, ואפילו איזה קורטוב קטן של גיטרת בס, אם תאמינו או לא. Sleipnir – למי שלא יודע, הוא סוס אגדי מהמיתולוגיה הנורדית בעל שמונה רגליים שהפרסות שלו מביאות את סערות החורף. ככה בדיוק Sunn o))) נשמעים, כמו סערה שמתקרבת, כמו אסון שפוסע לקראתך ואין כל כך מה לעשות כנגדו מלבד לעצום עיניים ולחכות שהוא יגיע כבר – שההמתנה הארורה הזו תסתיים.

אבל כמיטב המסורת, אם נוכל לקרוא לה כך, האומנותית של Sunn o))) – הרעם המתבקש הזה לעולם לא מגיע. Troubled Air – השיר, לא רגע סליחה, הרצועה העוקבת, טיפה יותר קצרה ממה שקורה בין נשימותיו של סלפניר. 11 דקות במקום 12. והיא עוד יותר ריקה ומאיימת, דוחפת את המאזין לתהום אקזיסטנציאליסטית נוראית. למה אנחנו מאזינים בעצם למה שהוא בלי ספק רעשי רקע של מגבר דולק, לגיטרה מגמגמת שאולי עשתה לפני 20 שנה, כאשר ההרכב הזה רק התחיל, איזושהי אמירה אמיצה בנוגע לחוסר המשמעות במוסיקה, ביצירה, באומנות בכלל – אבל כל מה שנשאר עכשיו זה מגבר מחרחר וקוצר נשימה.

O'Malley ו-Anderson תיארו את Life Metal כיצירה האופטימית ביותר של Sunn o))). כעת, ממרומי שני עשורים של עשייה, הצמד יכול להביט אחורה ולקלוט את ההשפעה האדירה שהייתה להם על סצינת המוסיקה המחתרתית בכך שהם בעצם ניפצו מוסכמות והפכו למין אלים של אנטי-רוק שאת האלבומים שלהם לא צורכים כמוסיקה, ובטח לא כמוסיקת מטאל, אלא כמנטרה חשוכה של יאוש ודיכאון. עכשיו, אם זו היצירה האופטימית שלהם, הייתי מתרחק מאלבומים כמו Flight of the Behemoth או White1 ו-White2 כמו מאש.

אי אפשר לקלוט את היצירות של Sunn o))). אי אפשר לאהוב אותן. אי אפשר להאזין להן. זה לא בגלל שהריפים או הפריטות של השניים הן בלתי נסבלות, אלא בגלל שאיזו אמירה שהייתה להם עם המכות הרועשות על סדני המגברים שלהם, הם ממצים בעידן האינסטנט והאינטרנט תוך שלוש דקות גג. האמירה שלהם היא הפוכה למוסיקה, והיא הפוכה בהתאם לתרבות הצריכה הזו, של חוסר סבלנות וסיפוק יצרים. "הרי לכם אלבום של 65 דקות שכולו רעשי גיטרה. מדי פעם יהיה פעמון גם, בהצלחה לכולם." זה ההפך הגמור ממה שאני, וחלק גדול מכם בתכלס, קלט עד היום כמטאל – כמוסיקה מתריסה ומכעיסה בכוונה – והם עושים את זה עם מלוא הכוונה מלוא הרצון להתמסר לסיוט הקולי הזה.

זה משעשע, הצמד קרא לאלבום Life Metal לא סתם כקונטרה לעולם הדימויים הכל כך חשוך וכעוס של סצינת המטאל העולמית – אלא כדמות מראה לאחד מהז'אנרים הגדולים בו – ה-Death Metal, אבל גם כל מה שנקשר אליו. אם יש לזה קצב, טכניקה, פזמונאות או כל שבריר של יצירה קלאסית – הוא מושלך מהחלון של Sunn o))) ומהתפך. על זה בתכלס, אני יכול ממש להעריך אותם. כיצירת אומנות, Life Metal הוא באמת אצבע משולשת לכל סצינת המטאל שעדיין לא קלטה את האמירה האומנותית של Sunn o))) ומטאליסט ממוצע פשוט יגיד לעצמו "שיט, מה לכל הרוחות אני שומע ולמה אני עושה את זה לעצמי?"

חברי לצוות, ירון הורינג, אמר שהמוסיקה של Sunn o))) משולה בעיניו לאסלה של מרסל דושאן, ויודעים מה – הוא צודק. הוא לחלוטין צודק. לפעמים אומנות היא כל כך אנטי-קונספטואלית למדיום אליו היא מוגשת שאין דרך בעצם להעריך אותה, וכל מה שאפשר להגיד זה "אוקי, הבנתי, מישהו עושה לי פה אצבע משולשת על כל מה שאני מוקיר ומעריך באומנות הזו." העניין הוא שמוסיקת מטאל – כביכול – שלעצמה תפקידה בעבר היה להיות אצבע משולשת לתרבות מוסיקת הפופ. זוכרים? כש-Black Sabbath התחילו להשתמש בטריטונים במוסיקה שלהם ואנשים קיבלו את זה רע? אז Sunn o))) לוקחים את זה לאקסטרים בשם האומנות. אז באותה צורה האומנות שלהם צריכה להיות מוערכת ולהתקבע בקונצנזוס כמזעזעת. בשביל זה אתן להם 0 מוחלט מתוך כל הנקודות שיש לתת. זה בכל מקרה מה שהם חיפשו לקבל.