Tarot – Crows Fly Back

אני יודע שיש כאלו שהיסטריים לגבי כל מה שקשור ב-Nightwish, ואני מודה שזאת להקה לא רעה בכלל שהיו לה כמה רגעים גדולים. אבל מה, בלהקה מנגן בסיסט בשם מרקו הייאטלה, שגם שר מידי פעם, ואני מצטער, אבל מה שהוא עושה בלהקה שלו, שבה הוא הסולן היחידי, לדעתי עולה בהרבה על כל מה ש-Nightwish עשתה. או.קי, אבנים אפשר לזרוק עכשיו, כל מעריצי טרייה למיניהם, אבל אני זקן עקשן ולא נוטה לשנות דעה, אז תזרקו כמה שתרצו.

Tarot התחילה דרכה הרבה לפני Nightwish. הלהקה הפינית הזאת, שעושה סוג של הבי \ ת'ראש כבד, קיימת עוד מ-1986, כשבבסיסה יושבים האחים לביית הייאטלה, מרקו הבסיסט \ הסולן וזאכרי, הגיטריסט. הם התחילו דרכם עם מטאל מסורתי ומיושן באלבום The Spell Of Iron והגיעו להצלחה לא מעטה בארץ מוצאם. למרות שמרקו הצטרף ל-Nighwish ועשה איתם יותר כסף ממה שאי פעם עשה עם הרכב הבית שלו, ניכר שליבו עדיין היה איתם.

לאחר האלבום המעולה For The Glory Of Nothing ב-1998 הלהקה יצאה להפוגה, אבל מרקו חזר, ובגדול עם האלבום Suffer Our Pleasures ב-2003, אלבום שגם הפך להיות המצליח ביותר של הלהקה, בעיקר בגלל שמו של הייאטלה שכבר הפך להיות מפורסם מאד בשלב הזה, וגם בגלל שפשוט מדובר באחד מאלבומי המטאל הטובים של 2003, מטאל מלודי וכבד, מזוקק ומבריק.

האלבום החדש של הלהקה הוא המשך ישיר לאותו אלבום. בגדול, זה מטאל מסורתי, כבד ומלודי, במסורת רבת השנים של הלהקה, אבל בליווי של קלידים וקצת אפקטים מודרנים יותר, עם מנה של סאונד סופר מלוטש, והתוצאה – מעולה. שיר הנושא הפותח את האלבום הוא מטאל מלודי עם נגיעה פרוגית, והשירה האיכותית של הייאטלה כבר נותנת לו עוד חותם של איכות שאי אפשר לפספס.

השיר השני, "Traitor", הוא כבר מטאל מסורתי כמיטב שנות השמונים, כבד למדי, אגרסיבי, אבל בבסיסו לחן מלודי חזק. ציון לשבח לחבר'ה האלה על בנייה אדירה של שיר – עם בתים קליטים ופזמון שיושב בראש. השיר הבא, "Ashes To The Stars" כבר מפגין משהו מוזר, מסתבר שהלהקה שילבה הפעם סולן נוסף בשם טומי סלמלה (סלמונלה?), שכנראה שהצטרף כסולן שני ללהקה, בצעד שהם משווים לזה של Deep Purple בתקופה שבה שרו גלן יוז ודויד קברדייל ביחד. אני לא יודע לגבי ההשוואה, אבל מר סלמונלה הוא סולן מעולה בזכות עצמו וזה יוצא טוב, גם אם לפרקים קצת קשה להבדיל מי שר מה שם…

משם זה ממשיך פחות או יותר באותו כיוון. השירים נעים בין מטאל מסורתי כבד עם קצה של הארד רוק לבין מטאל כבד יותר שמגיע לת'ראש של ממש בשירים כמו "Bleeding Dust" – פה גם המשחק של שני הסולנים עובד מעולה, שומעים שהם אנשים נפרדים וכל אחד מהם נותן פה הופעה מרשימה. השיר, באופן כללי, הוא אחד משירי המטאל הטובים ששמעתי השנה, מי שאוהב מטאל מלודי עשוי כמו שצריך לא ירצה לפספס את זה.

הגרסא של הלמיטיד באלבום נסגרת עם אחלה קאבר ל-"Veteran Of Psychic Wars" של להקת ההארד רוק האמריקאית הוותיקה Blue Oyster Cult, ודי ברור מאיפה החבר'ה האלה לוקחים את ההשפעות שלהם, הארד רוק ומטאל קלאסי. Tarot מוסיפים לזה קצת כבדות עכשווית, קצת מלודיה אירופאית, אבל בבסיס זה מוזיקה מסורתית אמיתית, כמו החמין של אמא בשבת. אז אם אתם בראש להתפנק עם סוג של פינוק מסורתי שכזה בדמות אלבום מטאל, שגם לא גורר איתו את כל הנזקים של חמין טוב, אתם מוזמנים לרכוש לעצמכם את האלבום המצוין הזה.