Tetrarch – Unstable

יום אחד שלחתי בקבוצה של חברים את השיר “You never listen” של להקת Tetrarch, וכתבתי להם כמה שהשיר הזה מעולה. השיר לקוח מתוך האלבום השני שלהם Unstable, שיצא באפריל 2021. אחד החברים (ט.א.- שמו המלא שמור במערכת מטאליסט), שמודע לכך שהזיכרון שלי קצת רופף לעיתים, הזכיר לכולם שכמה שבועות לפני כן הוא שלח לנו את אותו השיר, והתגובה שלי אליו הייתה פושרת: "זה נשמע באופן כללי טוב, אבל קצת חסר ייחודיות".

המקרה המביך הזה הוא הוכחה נוספת לנטייה, הטבעית והבלתי נמנעת יש לומר, להשוות אמנים או הרכבים שאנחנו שומעים לראשונה לאמנים מוכרים יותר. ההשוואות לסאונד שאנחנו כבר מכירים, עלולות להסתיים לעיתים בגזר דין מהיר ונחרץ, כפי שלי קרה עם הלהקה.

Tetrarch הוקמה באטלנטה ב- 2007 ע"י Josh Fore (שירה ו- Rhythm guitar) ו- Diamond Rowe (Lead guitar), והם גם היחידים שנשארו מההרכב הראשוני של הלהקה. היום נמצאים בהרכב Ryan Lerner (בס, מ- 2009) ו- Ruben Limas (תופים, מ- 2015).
למרות שהלהקה החלה לבנות את קהל המעריצים שלה באטלנטה, היום הם נמצאים בלוס אנג'לס.
הם הוציאו שלושה Eps ואלבום אחד (Freak, 2017) שיצא ללא תמיכה של חברת תקליטים. את האלבום השני הם הוציאו דרך חברת Napalm.
ההשפעה הענקית של להקות הנו-מטאל הגדולות מורגשת מאוד בשירי הלהקה, ולמרות שאלבום האולפן הראשון שלהם נשמע כמו מפגש מעייף בין Korn ו- Linkin Park, האלבום השני נשמע כבר מאוד מחובר לסאונד החדש של הז'אנר.

אי אפשר להתעלם מההשפעות באלבום של להקות כמו Killswitch Engage, Trivium ושל Gojira (בעיקר בשיר Take a Look Inside).
עדיין, רוב ההשפעות מגיעות מהנו-מטאל: Korn, Linkin Park, Slipknot ו- Disturbed. אני לגמרי יכולה לדמיין את צ'ינו מורנו שר את Trust Me.
ז'אנר הנו-מטאל אף פעם לא נעלם מהעולם, אבל בדיוק כמו באבולוציה, הוא עבר "שינוי גנטי", והיום הוא נשמע כמו שילוב של נו-מטאל ומטאלקור.
זה לגמרי טבעי שהחל מהעשור השני של ה- 2000 יצמחו עוד ועוד להקות שמשלבות את הז'אנרים האלו, שמתחברים יחד כל כך טוב, כאילו לזה התכוון אלוהי המטאל.

האלבום הזה עושה כבוד ענק לז'אנר מבחינת הסאונד.
ההשפעות באות לידי ביטוי בנגינה של כל חברי הלהקה, שעושים עבודה ממש טובה.
למרות שהנו-מטאל ידוע כז'אנר מצומצם בסולואי גיטרה, אפשר לשמוע בחלק מהשירים סולואים מדהימים מידיה של הגיטריסטית Diamond Rowe, במיוחד הסולו בשיר Negative Noise, שגם יצא כסינגל, שלדעתי הוא הסולו הכי מוצלח שלה באלבום.

לשיר שפותח את האלבום יש השפעה חזקה מאוד על חוויית ההאזנה. הוא לרוב ישקף את מה שהולך להגיע בהמשך ויגרום לנו להחליט אם זה מתאים לנו או לא.
השיר I’m not right שפותח את האלבום עושה את זה בצורה מעולה. הוא נפתח בלחן הכבד שמורגש לאורך האלבום, ובמשפט “Looking in the mirror and I hate myself” שנותן לנו את הפתיח לסיפורים באלבום.
רוב הטקסטים עוסקים בילד הבודד, השונה, המוזר, זה שהחברה לא מוכנה לקבל. הכל בא לי ביטוי בחרם, חוסר שייכות, בריונות, מערכות יחסים רעילות. מצד אחד הרבה כעס על החברה ורצון לקום ולנקום. מצד שני הרבה חוסר יציבות נפשית, פחד ובקשה לעזרה.
הנושאים האלו לא מאבדים אף פעם את הרלוונטיות שלהם, ותמיד ימצאו את דרכם למאזינים שיתחברו אליהם.

בסוף האלבום הלהקה מורידה את הקצב בשיר "Trust me", שנותן סוף עם אופטימיות זהירה בניסיון להגיד לילד שהוא לא לבד, ושהכל יהיה בסדר “Breathe in, you’re ok, please trust me”.

חובבי הז'אנר כנראה יתחברו לאלבום הזה. הוא נשמע כמו מיקס של השפעות חזקות, אבל מאוד מחובר לסאונד עכשווי, שעובד מעולה ללהקות הצעירות.
Tetrarch היא להקת ששווה לעקוב אחריה. ההתפתחות שלהם מורגשת בין האלבום הראשון לשני, ואני סקרנית לדעת לאיפה הקריירה שלהם תתפתח מפה.