The Black Dahlia Murder – Miasma
- Built For Sin
- I'm Charming
- Flies
- Statutory Ape
- Vulgar Picture, A
- Novelty Crosses
- Dave Goes To Hollywood
- Miscarriage
- Spite Suicide
- Miasma
למי שלא ידע, Black Dahlia הייתה Elizabeth Short, שחקנית חובבת שהגיעה להוליווד בשנות הארבעים המאוחרות מתוך מטרה להתפרסם. היא נודעה כ-Black Dahlia בעקבות שיערה השחור והבגדים הכהים שתמיד לבשה, אך את הפרסום האמיתי, למרבה הצער, היא רכשה בשנת 47', כשגופתה התגלתה כשהיא חתוכה באמצע. ככל הנראה, הרוצח הניח אותה על קרש ארוך, קשר אותה, ואז פשוט ניסר אותה באמצע, והעביר כך את גופתה למדשאה שבה היא נמצאה, מה שהופך את העניין לכל כך מסתורי הוא שהרוצח אף פעם לא נתפס.
זה הוא אלבומם השני של הלהקה האמריקאית הזאת, שקראה לעצמה על שם הרצח המחריד, ובלי שום קשר לשמם, הם עושים שילוב של דת' ובלאק מטאל, עם יסודות מטאל-קור. האלבום, השני שלהם, הוא אחד האלבומים הטובים ששמעתי כבר הרבה זמן. הלהקה עושה שילוב טכני להפליא של מספר סגנונות קיצוניים, הריפים והתיפוף מעורבבים היטב בדת' מטאל, עם מספר יסודות של ט'ראש. השירה נעה בין צרחות מטאל קור לגראולים עבים של דת', יש לא מעט Blast Beats שמקורם בגריינד וגם ריפים שנשמעים כמו בלאק, דוגמת מרבית הריפים בשיר Novelty Crosses.
מה שחשוב, הלהקה עושה כל מה שהיא עושה במקצועיות מדהימה. התיפוף הוא בין הטובים ששמעתי, הריפים פשוט גאוניים, הסאונד הוא עבה ורב עוצמה כשהגיטרות מקבלות יותר מקום במיקס מבאלבום הקודם שלהם, והשירה, עם המעברים מסוג אחד של צרחה לאחר, יושבת מעולה בכל השילוב הזה. החל מהאינטרו הפותח Built For Sin ניכר כי הלהקה יושבת הדוק עד כמה שאפשר, הם מעבירים ריף אחר ריף בדיוק כמעט מכני, כשהתיפוף הרצחני נמצא בבסיס. יש רגעים שהם מעלים לתודעה דברים כמו Despised Icon למשל, אבל הם הרבה יותר מקוריים מבחינת הריפים שלהם, ונשמעים כמו להקת בלאק נורבגית ברגע אחד ואז כמו Brutal Truth ברגע אחר.
ניכר כי מבחינת המילים לא מדובר פה באלבום גריינד סטנדרטי, שירים כמו Statutory Ape מצביעים על כיוון יוצר מטאל-קור מאשר מטאלי רגיל, אך השילוב המוזר שיוצרת הלהקה עובד מעולה בכל רמה. אני לא יכול שלא לחזור, מדובר באחד האלבומים הכבדים, המעניינים, והמרשימים ששמעתי כבר הרבה זמן, ואני ממליץ עליו בחום.
