The Blackout Argument – Decisions

הייתי צריך לבדוק כמה פעמים בצד האחורי של דיסק הפרומו שקיבלתי, כדי לוודא ש-The Blackout Argument היא אכן להקה גרמנית. באופן עקרוני, האומה הגרמנית, יודעת לספק אומנים גדולים מ-Rammstein דרך Caliban ועד Guano Apes – המטאל והרוק הגרמני נשמעים תמיד טוב. בדרך כלל המבטא הוא הגורם שמקלקל את התמונה. במקרה של Blackout, באמת שלא האמנתי שחמשת המטאליסטים ממינכן לא נולדו באורנג' קאונטי הקליפורנית.

הסאונד של The Blackout Argument מושפע מאוד מסצינת ההארדקוד של קליפורניה, והחבר'ה הזועמים נשמעים לעיתים תכופות כמו מי שיכולים בשקט לחלוק במות עם להקות כמו Atreyu ,Bleeding Through ואפילו Biohazard המיתולוגים. הקטע שפותח את האלבום המלא הראשון של Blackout נקרא "Abandon, Good Guy" – שיר הארדקור מטאל, עם ריפים מצויינים ושירה מאוד אגרסיבית, למרות שהיא לא מגיעה על לגראוולים.

כמובן בפיזמונים, הסולן Sinan Akilll עובר לשירה נקייה, אבל אל חשש, לא מדובר בשירת אימו בטון גבוה אלא פשוט בבחור ששר נקי. השיר – כמקובל בסגנון – מאוד קצר, 2:55 דקות, אבל הוא בנוי מצויין ונותן בראש לכל אורכו. כמעט לא שמים לב למעבר בין השירים וזה מצויין, כי יש הרגשה שהאלבום הזה בועט מהתו הראשון עד לסופו.

השיר "Remain In Silence" הוא אחת היציאות המעולות בדיסק, עם פזמון מלודי מדהים. יש משהו במשחק בין השירה הנקייה לצרחות שעושה את העבודה. בנוסף למחמאות על השירה, אני חייב לתת קרדיט לנגנים המעולים של Blackout – איזה עבודת תופים מצויינת, הדאבל-באס חופר אבל אבל עם גרוב מצויין. אני מרגיש שהחבר'ה מ-Blackout עשו שיעורי בית, המוזיקה מנוגנת בדיוק מאוד גבוה ויש לי הרגשה שאולי בגלל המוצא הגרמני שלהם, Blackout מרגישים שהם צריכים להתאמץ יותר כדי לספק את הסחורה. זה מצליח להם מאוד טוב. בניגוד ל-Caliban המטאל-קוריסטים, הריפים של Blackout נשאבו ממש מעולם ההארד-קור – הם אמנם פשוטים יותר, אך מקפיצים מאוד ונותנים בראש.

"Glassbead Game" מרגיע את אווירת המטאל המכוסחת של האלבום ומנוגן על גיטרות אקוסטיות, שזה מבחינתי המבחן האמיתי של להקות כאלו. בכלל זה מבחן טוב לדעת אם שיר טוב או לא, בלי שכבות של גיטרות מנסרות ותופים מכים. אל האוקסטיות מצטרפת במהלך השיר הזה רבעיית מיתרים שמוסיפה לאווירה. אבל יותר מהכל יש משהו מאוד אמיתי בשירה, משהו מאוד גולמי, לא מלוטש, שמצליח לשכנע ולהישמע מאוד אמין. גם השיר הזה, למרות היותו בלדה שקטה מצליח לרגש ולשדר תחושה שיש פה משהו אחר, משהו ששווה הקשבה. החזרה אל הדיסטורשנים עם "The Die Song", שהוא נשמע יותר כמו אינטרו של דיסק, ממש מעולה, כשאליו מצטפת רצועה מספר 10 בדיסק, "My Life In Spoken Words" – איזה קטע מדהים, לראשונה באלבום אני שומע לופים ועבודת אלקטרוניקה, נכון שגם הקטע הזה הוא סוג של אינטרו, אבל איזה קטע מצויין. חבל שהוא לא הפתיחה של האלבום, כי הוא זורק את המאזין ישר לתוך המוד הנכון וכל זה בלי תו אחד של גיטרה דיסטורשן.

קטע נוסף ששווה התייחסות הוא השיר עם השם הכי מגניב בדיסק – "Trial And Error. Error. Error." – איזה ריפים מעולים יש פה, ההרומוניות של גיטות נותנת צבע מאוד יפה לשיר, אבל זה הריפ של ה-C-Part ששובר את הצורה שלו ושוב המולדיה של השירה מתחברת כל כך בטבעיות לצרחות הקטלניות, ולדאבל-באס של המתופף. אני חייב לזרוק מילה טובה על העיטפה המדהימה של האלבום, שנעשתה ע"י Aaron Marsh – עטיפה כזאת פשוט מזמינה אותך להישאב אל תוך הדיסק. The Blackout Argument היא אחת הלהקות הטובות שיצא לי לשמוע בזמן האחרון. עם אלבום בכורה כזה, אני צופה לה עתיד מזהיר – כדאי לשים לב אל החבורה הזאת, כי באמת יש כאן משהו מיוחד שעוד הולך לגדול, אם הם ימשיכו בכיוון הזה. וכמו שם האלבום, Decisions, הכל בחיים זה בחירות – ואם בחרת לא טוב, תתמודד עם התוצאות.