The Destiny Program – Subversive Blueprints

18/01/08
כתב/ת:
לאתר הלהקה
  1. The Personal Revolution
  2. Project Hoax
  3. Welcome Overboard
  4. The Appeal
  5. Daeva
  6. Escape The Living Plan
  7. Rebel Press
  8. Walk In Step With The March Of History
  9. The Frequency
  10. Neurosis And Projection
  11. With A Modern Punk Flavor
  12. Mithra

להקת המטאלקור The Destiny Program היא הוכחה לכך שהעם הגרמני לא הפנים דבר משנות ה-2000. בתור מעצמת מטאל, ואולי המדינה האירופאית היחידה המחזיקה מספיק חברות מטאל או שלוחות בינלאומיות של חברות כדי לתקצב את כלל הגלובוס – אין ספק ש-Nuclear Blast, אחת החברות המובילות בגרמניה, הצליחה להנפיץ להקה חסרת טעם וחסרת אמירה כמו The Destiny Program במיוחד לסופה של שנת 2007 – כדי לגרום לכולנו להתגלגל מעט בבוץ ולהתהפך כמו חיה גוססת לפני שאנחנו מתייסרים באמירה "חמוד, אבל בחייכם, כמה פעמים כבר שמענו את זה?"

The Destiny Program גורמת לי להצטער שאני שומע את הז'אנר הזה, מטאלקור. יש בה מכל הבא בתחום הזה. שירת הארדקור-כועסת שמתחלפת בדיבור-כמו-נאום כדי לעשות רושם רוגז במיוחד, ואז נכנס הפזמון המלודי הנוסחתי שאותו יש לזמרר בקול זמיר כלהקת פאנק-רוק לכל דבר. אתם יודעים, הנוסחה המוכרת. תוסיפו לזה ריפים של הארדקור ומטאל פשטני, שנופלים אין ספור פעמים לתסמונת הברייק-דאון – ויש לכם הוצאה נטולת טעם כמו אלבומה של The Destiny Program.

זה לא שהאלבום הזה גרוע. ממש לא. אפשר בקלות לדחוף את אחד השירים האלה לתקלוט ואיש לא יגיד "היי! מאיפה הביאו את הלהקה המצחינה הזאת ?" אבל מצד שני, בין זה לבין אשכרה להשאיר אנשים ברחבה של מטאלקור – כי מדובר בלהקה שזכתה לשם הענקי שלה בצדק – כדוגמת Killswitch Engage או Unearth – יש פער של, וובכן, כלל הגלובוס.

האלבום עצמו אינו באמת מצליח לייחד בין שיר לשיר. נפלתי למשל על השיר הפותח, די ברנדומליות, והוא יכול לייצג את האלבום בדיוק כמו השיר הסוגר. "The Personal Revolution" מבקיע את הרמקול – הגיטרות התופים והבס מהדהדים והסולן צועק ושר לסירוגין, וזה לא עושה כלום, אפילו לא למישהו שהתרגל איתנה לאכול את הז'אנר הזה בכפית.

החבורה הגרמנית הזאת לא הגיעה משום מקום, אני די משוכנע שאחרי שחרור ה-EP שלה, היא הצליחה להתברג ל"חבר'ה הטובים" עד ששכנעו את Nuclear Blast להוציא לה את האלבום הזה. אבל בין זה לבין התעודה של "בהשגחת רבנות Nuclear Blast – הרי לכם מוצר מבטיח" – גם יש פער גדול מדי. לא רק כך, אלא העבודה המקוממת שהחבורה הזאת הוחתמה שם, ולא להקה מוצלחת פי אלף ממנה, כדוגמת, נאמר Cage או Gojira , מראה שלא רק שהחברה הגרמנית הזאת משאירה שאריות רק לחברים שלה, אלא כנראה גם היא לא קוראת נכון את המפה.

למיטב הבנתי – להקות מטאלקור הן כבר לא מצרך שנמכר באלבומים. בעיקר מוכרים את היצירות שלהם דרך MP3 ו-Myspace ואין להם באמת ערך גדול עבור חבורות הילדודס שחולים על הז'אנר, אבל קצרים במזומן. הרי אף שועל קרבות ותיק במטאל לא יבזבז את התקציב שלו על להקה שדוחה אותו מבחינה סגנונית וגם לא שמע עליה מעולם, והרי לכם אבסורד. כנראה שזהו החותם הסופי על רעיון האלבום בצורה קשיחה של דיסק, לפחות עבור Nuclear Blast.

הם כנראה כבר הרימו ידיים – והחליטו שזה לא משנה, נמכור ללהקות שיכולות לעשות הרבה הופעות מקומיות פה בגרמניה וקצת מסביב – והן תמכורנה את הדיסקים האלה כאילו היו חולצות וסיכות ושאר מרצ'נדייס. המוזיקה, מהבחינה הזאת, הופכת לפריט אופנה כמו חולצה – וזוהי עובדה שאמורה לקומם את כל מי שאוהב את הז'אנר הזה, מטאלקור, ולא מתייחס אליו כאופנה חולפת.

מבחינת התעשייה, החתמת The Destiny Program ושחרור האלבום חסר המעוף הזה, הוא בגדר זלזול מוחלט בז'אנר. היתרון היחיד שהאלבום הזה מחזיק הוא הפקה מפלצתית, שבאמת כל הכבוד שהגרמנים צימדו לעצמם את זוג המפיקים הכי חזקים באירופה כיום (Tue Madsen ו-Jacob Hansen – דרישת שלום לאחרון מביניהם) כדי ליצור מוצר מוגמר, מלוטש, יפיפייה מבחינה הפקתית – אבל ריק מבחינה מוזיקלית.