The Eyes Of A Traitor – A Clear Perception

The Eyes Of A Traitor הם אולי לא השם הכי ברור ואולי לא הכי מקוריים – אבל חברת התקליטים הצרפתית Listenable בכרה בהם בתור הנציגים העיקריים שלה לשנת 2009 בעולם המטאלקור הגלובלי. החבורה הבריטית כבר הוציאה באופן עצמאי EP שנקרא By Sunset בעברה' אבל עכשיו כשהיא מוכנה ומזומנה להיות חלק מהקאליברים הגדולים' האם המוזיקה שלה תחזיק מעמד אל מול ענקיות הז'אנר, שלעצמן לדעתו של כותב זה לא כאלה ענקיות – ובמקרה הטוב עושות את העבודה? ובכן, ברמת העיקרון, מדובר בהרכב מטאלקור לא רע, רחוק מלהיות מבריק ויוצא דופן כדוגמת Between The Buried And Me או Protest The Hero – אבל בהחלט עדיפים על רבבת להקות האימוקור האמריקאיות יוצאות חלציהן של Every Time I Die (שלעצמה בסדר גמור, אחרי שמתרגלים אליה – אבל כל ממשיכי דרכה לדעתי פשוט מזוויעות).

האלבום עצמו מערבב עם נגינה מדויקת את המטאלקור האמריקאי על צידו המוצלח יותר, ביחד עם חופן של דת'קור. הלהקה מתיימרת גם לדחוף דת' שבדי פנימה, אבל מבחינתי הדת' השבדי אליו היא מתכוונת, מדובר בזה של In Flames המאוחרים, ולא בדיוק של Dismember – ועל כן זה במילא כלול בהגדרה שלי למטאלקור. הלהקה הזו פוצחת את האלבום בעוצמה עם "Under Siege" – השיר הפותח – ואז אתה מבין שאולי יש בפניך סתם להקת מטאלקור, אבל אתה לא יכול לומר שחבריה לא יודעים לכתוב שיר מוצלח, שלא לומר על לנגן אותו היטב. שני הגיטריסטים בהרכב שורפים את הגיטרה (לחיוב, חבר'ה!), וחטיבת הקצב פשוט מרביצה בהתאם. הדבר העיקרי שהציק לי באלבום כולו הוא השירה.

אז נכון, חלק נכבד מהשירים באלבום הזה מתחילים או נגמרים באיזה אינטרו מתחנגל, כמו נעימת פסנתר מלודית או פעימה אלקטרונית מהבהבת – ואי אפשר לומר שהאלבום הזה חף לגמרי משירה גרועה. אך השירה הנקייה באלבום היא בין הגרועות בז'אנר – מעוותת על ידי מחשב בצורה מעיקה במקרה הטוב, או פשוט מטומטמת במקרה הנפוץ, וגם המילים הן מילות אימוקור \ מטאלקור טיפוסיות ומייאשות. אבל כששמים את כל הדברים האלה בצד ובוחנים את האלבום שלעצמו – מגלים שירים טובים מתחת לכל זה. "Like Clockwork" חושף עבודה מלודית מאד יפה של הגיטרות, ו-"With Different Eyes" פשוט מפגיז בגישה האגרסיבית של המטאלקור, עם כל הברייקדאונים המפורסמים של הז'אנר – ומבלי למעוד בין הכיסאות. "Escape These Walls" הוא הלהיט הצפוי ממה שאוזניי יכלו לקלוט, בעוד "Decorus" הוא על תקן הבלדה המעודנת, בעיקר בגלל שרובו מרוהט היטב בקלידים ברקע שמאזנים את המטאל המוקצן והאגרסיבי של הז'אנר למסגרת מלודית הרבה יותר.

"Misconception" הוא השיר היותר מטאלי באלבום – עם רגעים שמזכירים מעט באמת את הדת' המלודי הכה נחשק, ולעתים גם את הריפים היותר דת'-קוריים בהרכב, שמושכים אותם אל להקות כמו All Shall Perish (גם מבחינת יכולת הנגינה). ב-"Echoes" הדברים כבר מחריפים. השיר נפתח בהפגזה טוטאלית – אבל הלהקה לא שוכחת גם ברגעים הכי כבדים והכי מונוכרומטיים שלה את העוצמה במלודיה, ומכניסה את האקורד ההרמוני היפה שיאזן את הכול לכיוון מלודי יותר. ההרכב – למרות שנוטה הרבה יותר לנגינה המזכירה את הפוסט-הארדקור והמטאלקור האמריקאי – לא שוכח להכניס מדי פעם את הריפים הרצופים המסורתיים שהפכו כבר לנחלת הכלל אבל העניקו למטאלקור את הצדדים היפים שלו (אותם צדדים שהוא ירש מהדת' המלודי כבדרך אגב).

היתרונות הגדולים של The Eyes Of A Traitor הם בעיקר שהחבורה יודעת להלחין את המוזיקה שלה שלא תשמע מעיקה ומעצבנת אלא מגניבה ומהנה. אני רחוק מלהיות מחסיד גדול של הז'אנר, אבל כפי שכבר גרסתי בעבר, אינני שופט להקות לפי הז'אנר שלהן – אלא לפי כמה הן יודעות לעשות את העבודה במסגרת הז'אנר בתור התחלה אך גם מחוצה לו. אין ספק ש-The Eyes Of A Traitor יודעים לעשות מטאלקור מוצלח מאד, וגם יחסית למטאלקור הם בסדר גמור גם במדד לשאר יצירות המטאל בשוק המאוחר. שוב, לא משהו שיפיל את אוהד Sodom הממוצע מהכיסא, אבל בהחלט שווה שמיעה למי שאוהב את הז'אנר. חלקו האחרון של האלבום – במיוחד שירים כמו "The Impact Of Two Hearts" – הוא בהחלט החלק היותר מטאלי ויותר מעניין באלבום וצריך לצלוח את ההתחלה שלו כדי להכין את עצמך במיוחד להמשך העבודה עם The Eyes Of A Traitor. אם הייתי צריך להמר על להקות שיישארו בשטח כאשר מבול להקות המטאלקור יפסק, אפשר לומר שאני נוטה קצת לטובת The Eyes Of A Traitor – אבל שוב, כבר יצא וטעיתי בעבר.