The Flower Kings – Paradox Hotel

חיכיתי הרבה זמן לאלבום החדש של מלכי הפרחים. הלהקה השוודית הזו, שלא בכדי זכתה לכינוי "היורשת של Yes", מצליחה לענג אותי כבר 4 שנים (מאז ששמעתי עליה לראשונה). יש המבקרים שהמוסיקה של ה-Flower Kings לא מקורית ובעצם מהווה חיקוי של שנות ה-70. יש איזו מידה של אמת בטענה זו, שהרי מלכי הפרחים יוצרים רוק מתקדם סימפוני כמו פעם, אך אם הם עושים זאת טוב ובצורה מהנה, מה הבעיה? הרוב המכריע של מאזיני הפרוג מעדיף מוזיקה מלודית ועשירה בצלילים והרמוניה מאשר מוזיקה שכל תכליתה הוא לעשות רעשים ותו לא.

אחרי פרידה מתוקשרת מדניאל גילדנלאו בעקבות שערוריית טביעות האצבעות (גילדנלאו סירב לתת טביעות אצבעות לקראת מסע של הלהקה לארה"ב לפני כשנה), הלהקה נשמעת מגובשת כמו באלבומיה הטובים ביותר (Rainmaker, Retropolis, Flower Power). לא היה לי ספק שאחרי הנפילות שרויינה סטולט הוציא השנה במסגרת Kaipa ובאלבום הסולו שלו, חייבת להיות נסיקה למעלה. לזה אפשר להוסיף את העובדה, שבפעם הראשונה הלהקה כתבה והקליטה את האלבום ביחד באולפן הגדול ביותר בדנמרק, להבדיל מהעבר בו אלבומי הלהקה נכתבו בנפרד בסטודיו הפרטי של כל אחד מהנגנים.

החומר נשמע מגובש, הכתיבה טובה יותר,ההרמוניות הווקאליות משתלבות היטב במרקם המוסיקלי העשיר. מי שהכי בולט לדעתי באלבום הזה הוא הקלידן תומס בודין, שמוסיף המון קטעי פסנתר שמביאים אלמנט קלאסי למוסיקה של מלכי הפרחים, ובנוסף משתמש במוג ובמלוטרון האהובים עלינו כבר מאז שנות ה-70. בודין וריינגולד מעורבים יותר בכתיבת המוסיקה באלבום הזה, ואפילו הנס פרוברג (הזמר וגיטריסט הליווי) כתב שיר אחד. הסאונד של רויינה סטולט לא ישתנה לעולם, הנגינה ממשיכה להישאר שילוב בין הוירטואוזיות של סטיב האו לבין הרגש של דיוויד גילמור.

האלבום עוסק בסקרנות בני האדם לגבי הקיום, וה-Paradox Hotel הוא המטאפורה לחיינו על כדור הארץ. סטולט אומר: "אנחנו בסה"כ אורחים כאן, עושים צ'ק אין, משלמים על הדברים ובסופו של דבר עוזבים". סטולט מסביר את הקונספט בכך שאנחנו חיים תקופה מסוימת מבלי לדעת באמת מהי המטרה שלנו בחיים. דברים טובים וגם רעים קורים לנו במקרה, אבל תמיד קורים כאשר אנחנו פחות מצפים להם. סטולט טוען שאף אחד לא ראה את אלוהים, "המנהל של כל העסק הזה", אבל רוב האנשים חושבים שהוא עושה את עבודתו איפשהו.

האלבום נפתח בקטע הקצר "Check In", שבסיומו נשמע שוב מוטיב כדורי הפינג-פונג, המוכר לכולנו מ- Retropolis. הקטע השני באלבום פשוט בנוי בצורה נפלאה, "Monsters and Men", לא משעמם לאורך 21 דקותיו, ואם תתאמצו תוכלו לשמוע אפילו קריצה של 2 שניות ל-Red של קינג קרימזון. סטולט חוזר לרגש אותנו עם סולואים מרטיטים ומלודיים, כאשר בודין מנהיג תזמורת שלמה של כלים שונים לאורך כל היצירה הארוכה, והאמינו לי זאת לא יצירה מרוחה כלל, אשר משלבת השפעות מובהקות של Yes מבחינת המוטיבים הסימפוניים.

השיר הרביעי הוא שיר קליט יחסית, מזכיר מאד את Cosmic Cirucs מהאלבום הקודם, עם סולו נהדר של בודין שמזכיר פה מאד את ריק וייקמן. השיר החמישי הוא שיר אופייני של מלכי הפרחים, התחלה איטית ומרגשת של הגיטרה בליווי פדים של קלידים ולאחר מכן סולו בס במיטב המסורת של יונס ריינגולד, הבסיסט מספר אחד ברוק המתקדם כיום. השיר "Lucy Had A Dream", בעל אוריינטציה של שיר בעל שם זהה של הביטלס, קטע דרמטי עם קישוטים פסיכדליים. הקטע הבא הוא קטע עגמומי ומלנכולי, "Bavarian Skies", הקול של סטולט תחת אפקט מוזר ומלווה בפסנתר כנף לאורך כל השיר שבא לבקר את גרמניה הנאצית לטעמי.

האלבום מסתיים בקטע מלודי במיוחד, "End on a High Note", שמשאיר אותנו עם טעם מתוק בפה לקראת החלק השני של האלבום. הקטע הפותח של האלבום השני, "Minor Giant Steps", הוא קטע סוחף ושמח עם השפעות עמוקות מעולמה הקוסמי של Yes מבחינת הכתיבה הסימפונית. הנס פרוברג ששר נפלא לאורך כל האלבום, בולט פה במיוחד. הקטע "The Unorthodox Dancinglesson" מצדיק את שמו, ניסיתם פעם לרקוד בקצב של 13/8? אני בטוח שזאפה ניסה, כי הקטע הזה מושפע מאד ממנו. בקטע הרביעי והמתוק, "Man of the World", כדאי לחכות לאמצע השיר כדי לשמוע סולו קלידים מלא השראה של בודין על מקלדת הנורד.

הקטע השביעי, "What if God is Alone", שיר טיפוסי של הפלאוור קינגס, עושה את ההקדמה לקראת קטע הנושא, שהוא הקטע הבא באלבום והלפני אחרון בדיסק השני. קטע הנושא "Paradox Hotel", הוא בעל גרוב חזק ומסר חזק לאלוהים שמנהל את כל העסק הזה שנקרא עולם, "This Job Is Priceless". האלבום מסתיים עם הקטע הנפלא, "Blue Print", שמתחיל בקטע פסנתר ומלווה לאורך כל השיר. זהו קטע מרגש ומלא רגש בייחוד הסולואים של סטולט בגיטרה שמזכירים לנו מדוע הוא אחד מנגני הגיטרה הטובים והנחשבים ברוק המתקדם המודרני.

המוסיקה של מלכי הפרחים מורכבת משירים קצרים לצד יצירות ארוכות, קטעים פופיים לצד קטעי פרוג לא מתפשרים. זהו הניאו פרוג במיטבו. האלבום בנוי בצורה מחושבת ואפקטיבית, אין הרגשה שהלהקה יצרה סתם אלבום כפול. האלבום הכפול הזה לא משעמם אפילו לרגע. מלכי הפרחים שבים ללבלב והעיתוי הוא מציין, תחילתו של האביב.