The Spirit – Cosmic Terror

יש לא מעט להקות שקמות ופועלות בצילן של להקות אחרות, לרוב להקות מוכרות ומצליחות יותר, בונות את הקריירה שלהן על מורשת של מישהו אחר, למשל Bloodbath שחייבים זר פרחים גדול ל Entombed או Thulcandra שחיקו לא רק את המוזיקה של Dissection אלא גם את העטיפות, לפעמים החיקויים האלו נחמדים וטובים ולפעמים הם לא יותר מקוריוז משעשע אבל גם במקרה הטוב ישנה תחושה של תקרת זכוכית אותה ההרכב לא יוכל לשבור כי תמיד אבל תמיד ישוו אותם ללהקת המקור, את Hate מפולין אתם מכירים? הם טובים, ממש, אבל יש Behemoth אז בשביל מה?

במקרה של The Spirit הם השכילו, ולכן יש להם את הפוטנציאל לפרוץ, השם הראשון שעולה לראש כששומעים את החומר שלהם הוא Dissection והשם השני הוא Unanimated אבל בניגוד ל Thulcandra הגרמנים שאצלם היה העתק ברור, החבר'ה של The Spirit מגישים כאן להקה אמיתית ולא להקת מחווה, הם השכילו לקחת השפעה (גדולה, אל תטעו) מ Dissection אבל יש גם לא מעט שוני.

השוני הראשון והעיקרי הוא שהחומר של The Spirit לא עד כדי כך שחור ושטני כמו של Dissection, הוא "פתוח" יותר, ולמרות שהסולן נשמע בדיוק כמו Jon החומר עצמו שונה, והשוני הזה נותן להם את החור בהגנה שדרכו יוכלו לכבוש שער – לפרוץ החוצה.

גם כש Behemoth יצאו החוצה עם Thelema 6 היו לא מעט עיתונאים ומעריצים שאמרו "חיקוי למורביד אנג'ל", אבל נרגל כמו The Spirit ידע לתת משהו פתוח יותר ולנצל את ה"חור בהגנה" כדי להבקיע ולפרוץ עם הלהקה שלו ותראו היום בטווח של עשרים שנה איפה בהמות' ואיפה מורביד (מי?) אנג'ל…

אז Cosmic Terror הוא אלבום טוב מאד בדיוק כמו ש Thelema 6 היה, הוא מספיק חכם להראות לנו שיש להרכב הזה הרבה מה להציע גם מעבר להשפעות הברורות והמוכרות.

מילה נהדרת מגיעה כאן גם על הסאונד המהודק והכייפי, פשוט כייף לשמוע את האלבום, הסאונד חזק, בריא ומהודק כמו שצריך.

על העטיפה יש מי שיגיד שהיא מצועצעת ונראת כמו משחק מחשב מיושן, זה נכון בגדול אבל השאלה הנשאלת היא אם הייתם רוצים לראות כאן עוד עטיפת חיקוי לאותן להקות שהזכרתי? ברור שלא, אז The Spirit שברו שמאלה עם ההגה והביאו עטיפה שונה.

כבר בקליפ-סינגל הראשון Pillars Of Doom זה נשמע למרחקים, הסאונד "קריסטל קליר", ברור ומופק בו כל כלי נשמע באופן ברור וחד, זה מדוייק מאד אבל לא מופק יותר ממה שצריך, בדיוק על הנקודה הנכונה, Serpent As Time Reveals נותן חזק בהשפעה של Dissection אולי יותר מכל שיר אחר באלבום אבל שוב: זה ברמה של השפעה ולא העתקה. האלבום הזה יוצר הרבה רעש לאחרונה ובצדק, לפעמים מרגיש שזה מתוך "חלל" בתחום הזה, אין כמעט להקות כאלו כיום במטאל האירופאי וכשמגיע הרכב כזה שגם נשמע טוב ומביא שירים טובים אז לא מעט אנשים מתעוררים ועולה בהם הגעגוע לסוג כזה של מטאל, זה סוג הלהקות שבאמצע שנות התשעים היו מגיעות משבדיה וחתומות ב No Fashion Records, מי שהיה שם אז בוודאי מבין על מה אני מדבר כאן, אבל זה בהחלט אינו תקליט אולד סקול, הוא לא מודרני אבל זה בהחלט נשמע עכשווי ולא מיושן, The Spirit פשוט יוצאים עם האלבום ב 2020 ולא ב 1996 זה הכל, אבל אולי מכאן מגיע היתרון כי ב 1996 אלבום כזה עלול היה להעלם בין לא מעט להקות טובות ודומות פחות או יותר ואילו כיום כשאין להקות כאלו על המגרש – התקליט הזה מושך המון תשומת לב ואהדה מהמדיה ומהקהל.

השאלה הנשאלת היא כמה זמן התקליט הזה יחזיק מעמד בשוק, מה אורך הנשימה שלו, ואם ייתפס וייהפך לקאלט, האלבום הקודם של The Spirit יצא ב Nuclear Blast , אותה חברה ענקית, הוא לא עבד כל כך והאלבום הזה יוצא בחברה קטנה יותר A.O.P Records (שמחזיקה את Harakiri For The Sky ואת Tomorrow's Rain שלנו) וזו ההזדמנות של חברי ההרכב לתקוע גול מול האקסית ולהראות להם שהם טעו ובגדול, זה יכול לקרות וזה תלוי גם בפרמטרים תדמיתיים ועד כמה יש בהרכב דמות כריזמטית שתבלוט החוצה, מבחינה מוזיקלית הם די שם, זה אלבום מהנה, מלא מטאל משובח, מלודי במידה הנכונה וברוטלי במידה הנכונה, הוא לא מושלם (חסר לי סולואים וחסר לי אקוסטיות בכמה קטעים) אבל הוא בהחלט הפתעה מרתקת ואלבום ששווה לקנות ולהחזיק בבית ולחקור אותו יותר, יש כאן עם מה לעבוד וההרכב הזה יכול להגיע למקומות יפים מאד.