The Spirit – Of Clarity and Galactic Structure

אומרים "לא לדבר על האקסית, לא יפה", והאקסית לא באמת אקסית, אבל בשבוע בו נכתבה הסקירה הזו ניסיתי, אני באמת מודה שניסיתי, להתחבר לאלבום של The Halo Effect, אותו הרכב all stars של "הענקים השבדים" יספר סטרומבלד מ In Flames, מייקל סטיין מ Dark Tranquillity וכל מי שהם איגדו שם סביבם, ניסיתי ולא הצלחתי, זה קבר לי סופית את ארון היצירתיות של הדת` מטאל השבדי המלודי יותר, זה שהיה הדבר הכי מעניין ב 1993-1999 ומאז טובע בים של שעמום בשתי עיניו.

אז למה אני כותב את זה בסקירה על האלבום החדש של The Spirit הגרמנים? כי The Spirit שברור שגדלו על חלקים מהלהקות האלו ובעיקר Dissection, Unanimated ואלו היותר אפלות, הצליחו בשכל רב ובהמון רגישות לשאוב מהן את הדברים המהממים שהם עשו אז ולהוסיף עליהם אלמנטים נוספים ויחודים ועל ידי כך לא להשמע כמו להקות חיקוי (ע"ע The Halo Effect או Thulcandra) אלא להשמע כמו להקה אמיתית וראויה שיש לה שורשים מובהקים אך גם צבע ונגיעה ייחודית שלה, ובינינו: לכולם יש שורשים והשפעות.

כל הסיפור הוא "מה אתם עושים את זה", כלומר המקום בו אתם מכניסים את ההשפעות שלכם לסיר עם עוד אלמנטים ויוצרים משהו שלכם, במקום לחמם את ההשפעות במיקרו.

כש The Spirit עשו את האלבום הזה הם בהחלט השאירו את ההשפעות להתבשל בסיר טוב טוב יחד עם שלל הרעיונות היחודיים שהביאו לשולחן, אז ב The Climax Of Dejection זה נשמע כאילו צ`אק שולדינר ו Death של Symbolic נצבעו בשחור ונפגשו עם Unanimated לדייט לוהט, וזה מקסים כי אף פעם בחיי לא שמעתי את הריפים סטייל Symbolic מוגשים לי לצלחת עם רוטב גהינום ותיבול שחור, וזה כבר סטארט אפ קטן ששמור ל The Spirit.

גם המקצבים הערביים בתיפוף ובנגינה באמצע שיר הנושא Of Clarity and Galactic Structures הם משהו שמעולם לא שמעתי בתחום קודם, קצת כמו Dissection בהשפעה בגדדית, Jon Nodtveidt והכוויתים…. סוג של.

בכלל כל הבחירה להשתמש בקונספט חללי חוצוני מבחינת ה Artwork כבר משדר החוצה מסר חזק של "באנו לעשות משהו משלנו" ולא ללכת למעצב הידוע קריסטיאן ויילן "נקרולורד" שהיה עושה להם עטיפה יפייפיה אבל כזו שנראת בול כמו מאות הלהקות משבדיה של התקופה.

ואולי הגיע הזמן להפסיק לדבר על ההשפעות המוזיקליות של הרכבים מלפני 25 שנה? אני לא חושב שבכל ביקורת שנייה על Sabaton מזכירים שהם הושפעו עד כלות מ Runing Wild ו Grave Digger, אני לא זוכר שבכל דיון או ביקורת על Gojira או דיון ברשת מזכירים כמה הם הושפעו שלא לומר העתיקו קטעים שלמים מ Morbid Angel, אני חושב שהגיע הזמן לתת לאגדות לנוח כאגדות, ולהבין שכל אמן מושפע, כל אמן מביא לשולחן את הדברים שהוא גדל עליהם, סולואים ארוכים של גיטרות שתשמעו באלבום הזה של The Spirit לא היו בדת`/בלאק השבדי של שנות התשעים, גם לא היו מקצבים ערביים לתיבול ולא היו נגיעות ריפים של Symbolic סטייל, לא היו, אז אולי חלאס להזכיר את Dissection בכל דיון שני ולדבר על הלהקה הגרמנית המעולה הזו?

כל שיר ושיר שמתקדם ככל שהאלבום רץ לי באוזניים במשך כמעט שעה ממחיש לי יותר ויותר את הטענה הזו, אם אנחנו רוצים לתת למטאל לחיות ולהתפתח, אם אנחנו רוצים לראות עוד כמה שנים בפסטיבלים שמות אחרים במעלה הביל, אם אנחנו רוצים להפסיק לומר כל היום "אין, אין היום At The Gates חדשים, אין Slayer חדשים" צריך לתת להרכבים הטובים באמת את הבמה והכבוד ומידת ההתייחסות הרצינית אותה נתנו להרכבים שהפכנו אותם לגדולים לפני 20 ו 30 שנה, צריך למצוא את הלהקות המעולות ולהאזין נניח ל Of Clarity and Galactic Structures באותה אדיקות שהאזנו פעם ל Terminal Spirit Disease או ל Heartwork, ויש סיכוי טוב שזה יתפוס אתכם באותה מידה כי
הרמה הגבוהה מאד נמצאת שם, מכאן זו רק שאלה של כמה יחס אתם, ורק אתם, תתנו לאלבום במקום לשמוע אותו ברקע תוך כדי 346854 משימות מולטי טסקינג 2022, אל תעשו את זה, שבו עם האלבום הזה לדייט לבד וכבו את הפאקינג טלפון שלכם בזמן הזה.

כי יש ל The Spirit המון מה לתת ובאלבום הזה יותר מכל קודמיו שומעים את זה באופן מוחלט, הם כאן כדי להשאר במשחק לעוד הרבה זמן, ההרכב הזה תופס בשנים האחרונות יותר ויותר תאוצה וזה לא סתם, Of Clarity and Galactic Structures הוא אלבום אדיר, הוא אלבום שמחכה על המדף לכל מי שמחפש כבר הרבה זמן משהו ברמה ממש גבוהה להאזין לו ולא מוצא, לכל מי שרעב לזה, לכל מי שמחפש את הדבר המעניין הבא, להקה שגם מנגנת מרהיב ומרשים וגם כותבת שירים נהדרים, המוח מאחורי ההרכב הוא ללא ספק Matthias Trautes שכתב את כל המילים והלחין את כל השירים ומנגן כאן בגיטרה, בבס ובקלידים, עמו המתופף Manuel Steitz, תתחילו לשנן את השמות שלהם, את העטיפה עשה לא אחר מאלירן קנטור.