The Veil – Vestige
אין הרבה להקות שמצליחות להפתיע אותי בימים אילו, שלא לדבר על להקות מתחילות… אבל במקרה שלנו הפעם, לא רק שמדובר בלהקה יחסית צעירה, אלא באחת שמגיעה מצרפת, שכידוע, אינה נמנית מבין המדינות שכל מה שהן מייצאות מקבל חותמת מרבנות המטאל ככשר למהדרין. נכון, The Veil אמנם אינה שייכת בלעדית למטאל, זאת הודות לצד האלקטרוני שלה, אבל לאילו מאיתנו שכבר מעט השתעממו מאותו מטאל סימפוני שמגיע בעיקר מהולנד ופינלנד, יש כאן בהחלט תחליף הולם.
הלהקה הוקמה רק לפני 4 שנים תמימות והיא הספיקה לשחרר EP אחד ב-2006 שקיבל מחמאות רבות בקהילת המטאל האירופאית. מאז עברו שנתיים של הופעות ושינויים קלים בהרכב, עד שבחודש ינואר האחרון ארבעת חברי הלהקה נכנסו לאולפן כדי להקליט EP נוסף בשם Vestige. ה-EP החדש לא רק מראה על בגרות בחומר הלהקה, אלא על כמה שילובים מסקרנים במיוחד, אפילו יחסית לז'אנרים שאליהם The Veil משתייכת.
מהצד המטאלי, תוכלו לשמוע בעיקר השפעות של מטאל גותי לסוגיו כדוגמת Lacuna Coil הישנים ואף ארחיק לומר שקולה של הסולנית היפהפייה Jensara Sawnn מזכיר לעיתים קרובות את זה של Cristina Scabbia, רק שהוא במעט יותר עדין ומכשף. עוד תוכלו למצוא גם השפעות של בלאק מטאל, בעיקר באווירה שמאחורי השירים… אך פה אנחנו כבר חוצים אל הצד השני, האלקטרוני, שבניגוד לרוב הלהקות בתחום אינו כולל סימפולי מחשב חסרי טעם, אלא שימוש חכם בהקלטות אנלוגיות, סינתיסייזרים ועוד כמה טריקים שנשלפו מהשרוול.
כל המרכיבים האלו יוצרים שילוב מעניין במיוחד שאפשר לשים אליו לב כבר מהשניות הראשונות של השיר הפותח "Labyrinth". בשמיעה ראשונה אולי יהיה מעט מוזר להתרגל לסאונד האורגני, אך מהר מאד האסימון ייפול חזק וזה יתחיל להישמע הגיוני לגמרי. השיר הבא שנקרא "The Undertow" מגביר את הקצב ונותן ל-Jensara קול רובוטי שמזכיר בחיבה את להקות ה-Darkwave של שנות ה-80'. בתור מישהו שמדי פעם קופץ ראש לתוך סגנון כזה או אחר, אני לא בטוח עד כמה השיר הזה הולך להתנגן אצלי, אבל אי אפשר להתעלם מאיכותו.
"Voodoom" שמגיע במספר 3 הוא השיר האהוב עלי ב-EP ולא רק בגלל אווירת סרטי האימה שהוא משרה עלי… החל בשירתה של Jensara שמצד אחד תוקפת ומצד שני מושכת אותך פנימה, ועד לצלילים של Ben Notox, האיש אחראי על הקלידים וכל מה שלא נוגע לגיטרות או לשירה – אני יכול להקשיב לשיר הזה ולהיסחף לתוך המערבולת שלו שוב ושוב. גם "Still Waters" מציג כמה רגעים מעניינים בדמות קטעי שירה ילדותיים ומצמררים במיוחד על מצע של אווירה אפלולית.
מה שיפה ב-EP הזה שאותה אווירה מכושפת נשמרת לכל אורכו ואינה ממאיסה את עצמה על המאזין, אפילו בשיר שעולה על 7 דקות כמו "The End". כמו כן, בכל האזנה תוכלו למצוא משהו חדש בסאונד, זאת הודות לעבודתו של המפיק Neb Xort מלהקת הבלאק הסימפונית Anorexia Nervosa. אישית אני חושב שאחרי ההתלהבות הראשונית אני ארצה להקשיב ל-Vestige רק במצבי רוח מסוימים כדי לשמור על הקסם, אבל כך או כך, אני בהחלט ארצה לראות ולשמוע מה The Veil מתכננים לנו בהמשך. אז שימו עין, או אם יש, אפילו שתיים.