They:Swarm – The Mundane Corruption
כשה-EP האחרון של They:Swarm ברח בחגיגיות אלימה אל אוויר העולם, כל מעריצי הלהקה באו לחזות בפלא הקטן הזה. כמו תינוק שנולד למשפחת המנסרים מטקסס, גם התפלצת הקטנה שהיא פרי הבריאה של השישייה האגרסיבית שהייתה ידועה בעבר כ-Whorecore כוללת בתוכה את כל היסודות המוזיקלים פר-סה שהיו באלבום הבכורה Protection אבל במינונים שונים לחלוטין. ה-EP חולק לכל יד במחיר שווה לכל נפש, על מנת שכולם יוכלו לטבול זמנם החופשי בהאזנה קצרה של קצת יותר מרבע שעה של כאסח. ואכן, התוצר הסופי מחזיק ברשותו סה"כ 5 שירים – אחד מהם הוא למעשה פתיח אינסטרומנטאלי – שמגדירים יותר מכל אלבום בכורה את התרכיז שמהווה את They:Swarm.
היצירה נפתחת ב-"Iron Lotus", המיה רוקנרולית אשר לוקה בחולי מרתיע, כאילו מישהו לקח את עבודתה של Kyuss וטירפד אותה ברעל של רישעות, ובמלאכת קצב מבחינת בס-תופים של מכונת מלחמה. מיד עם סיומה, ועם סיומת הציטוט המפורסם, מתחיל שיר הנושא, אשר מציג את They:Swarm משופרת, כועסת לא פחות – אבל ממוקדת הרבה יותר. אחד מהיתרונות שהיוו גם חסרונות עבור Whorecore היא הפיזור המוזיקלי. אין ספק ש-Protection נועד לאוהבי רוק כבד קיצוני בכלליות, אך הוא כלל הרבה דת' מטאל, הרבה גריינדקור, והרבה דברים אחרים, שאולי חובבי הז'אנרים האלה עצמם מצאו קצת חסרון מרכיבים אלה בערבוביה הכוללת.
מאזינים מנוסים יכלו לשמוע המון הארדקור והמון פאנק-רוק בתוך Protection, בעוד הז'אנרים האלה כשלעצמם מאד מרוחקים ממה שמרבית אוהבי הדת' מטאל אוהבים לשמוע ביום-יום (רובם בכל אופן). החסד העיקרי של Protection היה היכולת לערבב אותם ללא תום, ולהצליח ליצור משהו שבין אם אתה חובב Pantera, The Exploited או Napalm Death – היה לך פתרון ממשי באלבום.
הפעם מציג The Mundane Corruption ארסנל השפעות מצומצם יותר, אך לאו דווקא דבר שמתבטא בשירה הגרונית של גרון-העל הבלגי Sven Dé Caluwe. הגיטרות פונות הרבה יותר לדת' מטאל, על גרסאותיו המוכרות, ובעוד לא מעט אלמנטים של רוקנ'רול פשטני וערום, פאנק-רוק והארדקור מוצאים את דרכם מחוץ לתמיסה, ישנם מעט ניצוצות מהם שמופיעים ממש רק מדי פעם, במינונים קטנים בהרבה, מה שמדגיש היטב את המוזיקה עצמה.
כעת, שהליריקה עצמה מוצמדת אל השיר, וניתן לקלוט סוף כל סוף על מה כל המהומה, הרבה יותר קל להתחבר ל-They:Swarm מאשר ל-Whorecore, שלא לדבר על לקחת אותה ברצינות. אין שום דבר משעשע מלבד החולניות שבמעשה בשם כמו "36 Seconds Flatline" ובמיוחד לא כשקוראים את המילים. הליריקה של Sven Dé Caluwe, סולנה של Aborted, נוטה הרבה יותר לאלימות פראית ושלוחת רסן מאשר המצבים המרומזים שהיה לרועי שרמן להציג בתפיסה הפיוטית שלו (נו כן, פיוטיות ו-Whorecore אלו שני דברים שלא נועדו להיות ביחד, אבל תזרמו איתי רגע) – והגישה הזאת היא שונה בתכלית עבור איך שאני, מכל מקום, שומע את הלהקה כרגע.
אפשר לקרוא לזה התמקצעות מצד אחד, אבל למעשה מדובר לא פחות מגישה שונה לחלוטין – רצינית ותהומית הרבה יותר, מאשר מפוזרת ועקיפה כמו אלבומה הקודם והמצוין. השאלה שצריך לשאול היא האם The Mundane Corruption יותר טוב מ-Protection, ולאחר טחינה חוזרת ונשנית אני בכנות יכול להגיד שאני לא משוכנע בכך. הייתי משוכנע בכך לפני כן, כשרק שמעתי את ה-EP בפעמים הראשונות, אבל חסרות לי הגחמות הגרוביות כמו "Severed Wings" או "Sharing Together".
נכון שכל חמשת השירים ב-EP הם נהדרים, והבולט מכולם הוא ללא ספק השיר הסוגר "T(h)orn" אבל בסופו של דבר, כאשר המוצר שלו הוא נשק קהה וכואב בצורה המוזיקלית שלו – אולי לפעמים עדיף כמות מאשר איכות, וכמה שה-EP שלעצמו הוא מוצלח, הוא לא עושה את אותו האימפקט שהיה עושה אלבום מלא עם חומר באותה איכות, או לפחות בעל אותו רעיון אומנותי. לדעתי Protection – בזכות הייחוד שלו כעוף מוזר ולא-הכי-בשל בסצינת הברוטאל דת' והגריינדקור – הופכת את They:Swarm ללהקה עם רפרטואר מגוון. כשמדובר בדת' מטאל ברוטאלי וגריינדקור, בתכלס, זו מחמאה אחושילינג.