Thy Catafalque – Meta

יש אנשים שאין לך מושג איך הם עושים את מה שהם עושים. לפעמים כל מה שנשאר לך לעשות זה לשבת עם פה פעור כשהחלק האחראי על יצירת המחשבות במוח שלך מהבהב בראשך את המילה "וואו" כל מספר רגעים. חוויה מהסוג הזה קרתה לי לא פעם ולא פעמיים למשל בזמן צפייה באחת התחרויות באולימפיאדה האחרונה, או לדוגמה כשאני מסיים לקרוא ספר נפלא או לצפות בסרט גאוני. חוויה שכזו הייתה גם מנת חלקי שנה שעברה כשהאזנתי לראשונה ל – Sgùrr אלבומו המלא השישי במספר של פרויקט האוונגרד-מטאל Thy Catafalque.

"אוונגרד". בואו נתעכב רגע על המושג הזה. "אוונט-גארד" הוא מושג מהשפה הצרפתית שפירושו "חיל חלוץ" – מין כוח צבאי קטן יותר שמתקדם לפני הכוח הראשי לטובת מטרות שונות כמו סיור ואיסוף מודיעין או בלבולו של האויב. האוונגרד הפך למושג הקשור לאמנות בשלהי המאה ה-19 ובעיקר בחציה הראשון של המאה ה-20. האוונגרד באמנות, אם זה בספרות, בשירה, באמנות הפלסטית או במוזיקה מתאר יצירות ויוצרים מהפכניים ומקוריים שבמובן מסוים הקדימו את זמנם או שסטו הרבה מעבר לגבולות התבניות האמנותיות המקובלות. במוזיקה בכלל ובמטאל בפרט יצירות אוונגרדיות לרוב אינן מתאימות למסגרות הז'אנרים ותתי הז'אנרים הקיימים. הנטייה הברורה של האוונגרד במוזיקה היא הניסיוניות, בין אם זה מתבטא במבנה המוזיקלי הלא שגרתי, בהכנסת כלים וצלילים לא מקובלים, התכות בין ז'אנרים מפתיעים, או הכל יחד. אם תרצו, אפשר להגיד שבמובן מסוים האוונגרד במוזיקה הוא ההקצנה של הפרוג ומעבר.

נחזור לעניינינו. Thy Catafalque כרגע הוא פרויקט של איש אחד – הרב-נגן והצלם ההונגרי Tamás Kátai שמתגורר נכון לעכשיו בסקוטלנד. כמו לא מעט הרכבים ופרויקטים השייכים לז'אנר הרחב והלא מוגדר הזה הנקרא אוונגרד-מטאל (Arcturus, Sigh, Blut sus Nord, הפרוקטים של Ihsahn וכדו'), גם הבסיס ההיסטורי והמוזיקלי של Thy Catafalque נמצא בבלאק-מטאל, אך זה כמובן רק בבסיס. באלבומו החדש Meta, Kátai אמנם חוזר לגישה מעט יותר מטאלית וכבדה לעומת אלבומו הקודם, אך האלמנטים הכל כך מגוונים ששואבים השראה ממבחר כה עשיר של מקורות מוזיקליים, עדיין שם.

האלבום שמתחת לארטוורק הייחודי והמשעשע יש לציין, מתפרץ לאחר כדקה של אינטרו שקט עם השיר Urania וריף דת'/בלאק מיד טמפו על גבול הדום. את גזרת המלודיה מגבה Kátai עם קלידים אווירתיים אליהם אחרי הווקאלס הקיצוניים מתווספת שירה נקייה וסולו גיטרה. רק לקראת סוף השיר, בחלק שהיה אפשר לקרוא לו C-Part אם היה לשיר מבנה שגרתי, נכנסים אלמנטים של בלאק-אוונגרד ופותחים בפני המאזין את סודותיו של האלבום.

Sirály הפולקי והאווירתי מוריד מעט את רמת הכבדות ומציג מלודיה מתוקה וקולות נשיים מתוקים אף יותר. גם החלקים המטאליים יותר בשיר משרתים – באין הגדרה אחרת – את האפיות שהשיר מנסה ומצליח להעביר למאזין. הצעת ההגשה האידיאלית שלי לשיר היפיפה הזה היא על חוף הים, בשעות הדמדומים הקרירים ובעיניים עצומות.

לאחר 10⁻²⁰ Ångström האינטנסיבי, הכבד והכאוטי ו- Ixion Duunשנע בין פסקול קולנועי אפי בסגנון הואגנרי, דת'/בלאק סימפוני ומתקדם ודארק מטאל עם יציאות אוונגרדיות של אלקטרוניקה ופולק, מגיע Osszel otthon האינסטרומנטלי ומחלק את האלבום לשניים עם קטע שוגייזינג חלומי ומהפנט.

Malmok jarnak היא יצירה ארוכה בת יותר מעשרים דקות! השיר שמתחיל עם דת'/בלאק מלודי ואיטי עם רגל אחת בגבולות הדום-מטאל, נעצר בקטע פולק אלקטרוני מופלא המלווה בשירה נשית, והופך בהמשך לסינתזת אוונגרד יפיפייה המשלבת את כל הרכיבים הנ"ל מעשה ידי אמן. חשבתם שפה זה נגמר?! לא בקטע של יותר מעשרים דקות ולא ביצירה של Thy Catafalque. השיר משנה פניו לקומפוזיציה אלקטרונית ניסיונית שמגישה לאוזני המאזין שילובים ייחודיים של אמביינט, מינימל טכנו ופולקוטרוניקה. והמטאל היכן? אתם בטח שואלים. אל דאגה. גם הוא נזרק מידי פעם לקדרה במינונים משתנים ומדויקים ויוצר תבשיל שלא מהעולם הזה.

Vonatut az ejszakaban הוא קטע רוק-פולק מהנה אך גם חד גווני יחסית לשאר האלבום, והוא מיועד כנראה להיות סוג של הקדמה לשיר הבא – Mezolit ששימש את הפרויקט ואת הלייבל Season of Mist כמין סינגל המבשר על יציאתו של האלבום עוד ביולי. Mezolit מציג דום אפי, כבד, פולקי ומלודי, ונותן פעם נוספת ביטוי לכישרון הווקאלי של Kátai שנע בין גראולים מצוינים ושירה נקייה איכותית ביותר – טווחים שמזכירים במידת מה את אלו של מייקל אוקרפלט מהאלבומים המוקדמים של Opeth.

הסיבה היחידה שלא ישבתי פעור פה גם מול האלבום הזה, ולא חשבתי איך האיש הזה עושה את מה שהוא עושה היא שהייתי מוכן. האלבום Sgùrr שכיכב ברשימת אלבומי שנת 2015 שלי הכין אותי למה עלי לצפות, ובכל זאתMeta הוא לא המשך של הקודם לו. טביעת האצבע הייחודית של הגאון ההונגרי נוכחת גם כאן, אך זהו סיפור אחר ושונה באנתולוגיה של Thy Catafalque. אחר, אבל לא פחות מרתק.

כשעושים אוונגרד-מטאל אפשר ליפול בקלות למלכודת של כאוס וניסיוניות יתר שיוצרים אי-קוהרנטיות וחוסר עניין, אך בניגוד ליוצרים נחותים ממנו בתחום שמסתפקים בלשחק עם התבניות השגרתיות ולברוא קקופונית מוזיקלית או מינימליזם אפור, Kátai טורח לייצור מוזיקה! ולהלחין מלודיות קסומות, אווירה אפית וריפים כבדים וקליטים.

Metaהיא יצירה לא פחות מגאונית, אך אני לא בטוח אם היא גם יצירה לכל אחד ואחת. מאזינים שמעדיפים גישה מטאלית אורתודוכסית יותר כנראה ימצאו את האלבום הזה שונה ומגוון מעבר למידה הנכונה מבחינתם, אך המלצתי האישית למאזינים אלו היא בכל זאת לתת לו ניסיון, ולו רק בשביל הסיכוי לשבת פעור פה ולצעוק "וואו" במחשבה.