1. Ocean Of Blood
  2. Hypnotic
  3. I Am Watching You
  4. The Sea
  5. Hollywood Blvd
  6. Carnival Of Souls
  7. Gods Of War
  8. Screaming In Silence
  9. Nightmare
  10. Dead Men'S Bones
  11. Web Dreams
  12. Time
  13. Shovel The Coal
  14. Don'T Care
  15. Freak Show
  16. Ocean Of Blood
  17. I Am Watching You

קצת לא ברור המהלך השיווקי של להקת ההבי מטאל האמריקאית Titanic – באותה שנה היא משחררת אלבום חדש ואלבום אוסף, הכולל כמה קטעים מאותו אלבום חדש. בדרך כלל אתה משחרר אוסף כשאין לך מספיק חומר לאלבום חדש, או כשאתה רוצה להזכיר לעולם שאתה קיים (או כשחברת הקליטים שלך רוצה להרוויח עוד כמה דולרים על חשבון המעריצים שלך, שיקנו כל דבר שהוצאת) אך במקרה של Titanic, לא ברור לי בכלל מה ההיגיון שעומד מאחורי ההחלטה התמוהה הזו – אף אחד לא באמת מכיר אותה, היא להקה די גרועה, שייכת לזרם מוזיקלי די מטופש (מטאל נוצרי), ואני לא באמת יודע למי אכפת שהיא מוציאה אלבום אוסף.

אבל להשמיץ בלי הסבר זה לא מעשה יפה, אז בואו נבהיר כמה עובדות – Titanic היא להקת הבי מטאל אמריקאית שהוקמה בשנת 1995 בלאס ווגאס, ושחררה אלבום בכורה בשם Maiden Voyage (שיצא מחדש באיכות קצת יותר נורמאלית ב-2000). האלבום היה יציאת הבי מטאל די בינונית, עם איכות סאונד נוראית, וטקסטים מגוחכים המדברים על אהבת האל והארץ. כיאה להרכב נוצרי המשתייך לז'אנר שלא ממש מוכר מעבר לגבולות ארה"ב, הוא לא קיבל הרבה חשיפה, והאלכוהול שזרם בעורקיהם של חברי ההרכב, גרם לכמה שינויים פרסונאליים.

ב-2002 ההרכב שחרר דמו ומיד אחריו אלבום נוסף בשם Screaming In Silence. כנראה שהאלבום השני משך קצת תשומת לב (והוא גם נשמע קצת יותר טוב מקודמו), מכיוון שזה הוביל ל-2 ההוצאות האחרונות. האלבום החדש, Full Steam Ahead, מציע בדיוק את אותה נוסחה (מנצחת???) שהביאה את Titanic עד הלום – מטאל נוצרי בסיסי, עם לחנים שמושפעים מהמטאל הבריטי של שנות השמונים, עם קצת יציאות גלאם אמריקאיות. אין שום בשורה חדשה (למרות שכנוצרים מאמינים, הם היו מתים להיות מביאי הבשורה החדשה), אין שום חידוש מעניין, וכאמור – הטקסטים מגוחכים: "ישו, אתה האחד והיחיד, גאל אותי מהכאב שבפנים". נו, באמת.

אלבום האוסף Wreckage, מציע טעימה יותר מאוזנת מההרכב. לשם שינוי, מדובר באוסף יעיל, שכן אנו זוכים להכיר את ההרכב בצורה הכי טובה – טעימות מכל האלבומים שלו, והבנה ברורה לגבי ההרכב, ומה שהוא רוצה מעצמו. הבעיה היא שזה לא ממש מעניין אף אחד – המוזיקה ארכאית, האמירה לא משמעותית, ולא ממש ברור לי מי יקנה את הדיסקים הללו. בארץ יש לנו מחסור בנוצרים הדוקים, ומי שמחפש הבי מטאל איכותי יכול למצוא אותו אצל הרכבים מוצלחים יותר, שלא מטיפים לאהבת האל, ובהחלט נשמעים יותר טוב (גם כמבצעים וגם באיכות הסאונד). בשורה התחתונה, אני לא נוהג להיות חריף מדי בביקורות שלי, אבל במקרה הזה – היזהרו לכם ילדים תמימים. מדובר במוצר די רע, שלא יגרום לכם שום תחושה חיובית, וההד באנגינג היחיד שתרצו לעשות איתו יהיה דפיקת הראש בקיר, בעצבים על עצמכם כי בזבזתם זמן (או כסף) על ההרכב המיותר הזה.