TME – Worlds Collide

TME היא להקה שבדית שעושה משהו שאמור להיות ת'ראש מטאל. הם אמורים להיות אולד-סקול, להביא דברים חדשים לעולם ישן מאובק ולהחזיר עטרה ליושנה כביכול. וובכן, אמור זה שם של דג (ואני גם מתעתע אנשים ואומר שזה שם של אל מצרי קדום, אבל זה לא נכון) – ו-TME לא עושים ת'ראש מטאל. יש פה ושם השפעות של Kreator, קצת Venom וקצת Slayer – אבל בחייכם! את זה יש כיום בכל להקת דת' מטאל שמכבדת את עצמה!

אז מה TME עושים? לעניות דעתי, דת' מלודי סוג ב', או פשוט דת'-ת'ראש עם טיפה מלודייה שפשוט לא מצליחה לחדור את עומק האונה ולהיתקע שם לאורך זמן. Worlds Collide הוא חווית מטאל חמודה אך לא כזאת שנועדה להשאר לאורך זמן, ואין בה שום סממן איכות שאמור לגרום לה להתלוות אליך לטיול השנתי \ מבחן סמל \ מכינה אקדמית שאתה אמור לעשות – ולחרוש רק אותו. אין ספק שיש פה דמיון קטן לאלבומים של פעם. הייתי אומר Lunar Strains או Terminal Spirit Disease – אבל אין פה שמץ של פריצת דרך או הברקה כמו שהיו באלבומים הנ"ל. יש פה מנות קצובות היטב של דת' מטאל מלודי בטעם של פעם, אבל לא באמת הצלחה בז'אנר.

זה מתחיל ב-"Worlds Collide" עצמו. שיר חביב, בלאסט-ביטס שמוציאים את הריף המאד-מילה-פטרוזה סטייל קצת מחוץ לשיווי המשקל הרצוי שלו, והשירה המגורגרת קורצת הרבה יותר ל-Entombed הראשונים או קצת Gorefest מאשר Sodom, וזה בטוח. להבדיל מענקיות הדת' מטאל האלה, TME הגיעו 15 שנה מאוחר מדי בשביל להשאיר את החותם שלהם. למעשה, אם מדברים על להשאיר סימנים של פיפי על השלג, החבורה השבדית הזאת אמורה הייתה להתעסק בעיקר שלהם, הלא הוא Vintersorg. למעשה, Vintersorg ו-TME זה כמעט אותו הרכב, רק בלי הבן אדם שעושה את Vintersorg, שפה מוחלף על ידי בחור עם ממש כמעט אותו שם, בחור בשם אנדרייס סטנלאנד (להבדיל מאנדרייס הדלאנד, ברצינות), וקול מגורגר וחביב, אך נטול כריזמה אמיתית.

אין ספק ש-Vintersorg הותירו חותם גדול פי עשרות מונים ממה ש-TME יוכלו לעשות אי פעם. לעזאזל, אני די בטוח ש-TME (שאני כמעט משוכנע שהקיצור אמור להיות Thrash Metal Rlite, מה שרחוק מהמציאות לא פחות ממה ש-TME רחוקים מ-Vintersorg) הם לא יותר מהרכב צד משעשע שחבורת הנגנים החליטה לשחק בו בזמן שהבוס שלהם הולך לעשות שטויות עם Otyg או משהו כזה. אין ספק שמדובר במטאל מסורתי הרבה יותר, וכבד הרבה יותר מ-Vintersorg (שלא לדבר מה ש-VIntersorg נהפכו להיות בזמן האחרון) – אבל אל חשש ידידיי שונאי הפולק, אין פה טיפה קטנה של אקוסטיקה קלטית, שום חמת חלילים או כינור לא ידחפו לכם לבלאגן ויעשו שמות במסורת ארבעת-הרבעים הקלאסית של כל מה שהוא Edge Of Danity המוקדמים, רק בגלגול חדש ונטול עוצמה-על-אמת.

זה לא שאין פה שירים טובים. למעשה "Away from Decay" מצליח לקרוץ עם איזה ריף קליט. לא משהו שישאר עד אחר הצהריים – בטח לא עד האיחוד של Carcass או Forbidden, אבל זה גם משהו. למרות ההפקה המושקעת, ובסופו של דבר הכוונות הטובות, TME נכנסים בכוח אל תוך מעגל הקסם של להקות שרוצות אבל רחוקות מלהצליח. אה, וכמו כן – לומר שזה ת'ראש מטאל זה קצת ביזיון לז'אנר בכללותו. יש הבדל עצום בין דת' לת'ראש, כולנו יודעים אותו, ואם Sepultura הצליחו בזמנם לגשר על הפער הזה, אני בטוח שכמה שבדים אמורים להבין גם כן מה הם ההבדלים.