To/Die/For – Wounds Wide Open

בהמשך לרצף הגות' שפקד אותי לאחרונה הגעתי ל-To/Die/For, להקה שאמנם מדברת יותר בשפה גות'ית ומשדרת יותר את האווירה הזאת, אבל נופלת לאותם בורות ונדחקת לאותן פינות שחברתה לסגנון Entwine ביקרה בהן לא מעט בהוצאות האחרונות שלה. Wounds Wide Open הוא אלבומה ה-5 של To/Die/For, להקה פינית שקיימת מסוף שנות ה-90 ומתעסקת בעיקר ברוק מלנכולי עם מלודיות בעלות טעם מר-מתוק, קצת מטאל מסביב, ושירה אמוציונאלית, מעט בכיינית, שמזכירה את רוברט סמית', סולן The Cure – סגנון שירה שאף פעם לא קסם לאוזניי.

באלבום הנוכחי, To/Die/For פנו לכיוון שיותר מונע ע"י עבודת הגיטרות ולמרות שקלידים עדיין ממלאים את חלל השירים, בהשוואה ל-IV (אלבומם הקודם) הכיוון בהחלט נוטה יותר לעבר הגיטרות. עם זאת, אני חייב לציין שעבודת הקלידים באלבום הזה היא אחת מנקודות האור היחידות והיא אחד הדברים היחידים שנותנים גוון אפל וגות'י להפקה כולה. אבל עדיין, שירה בכיינית ומייבבת לא עושה משהו לגות'י באופן אוטומטי וניכר כי מעבר לזה שום דבר אחר לא מתחבר עם הסגנון.

הדיסק פותח באופן מאוד מבטיח ב-Intro מסקרן בשם "Sorrow" שמושך ומתחבר יפה ל-"Wicked Circle" שמתחיל בריף מעניין ועבודת קלידים מצויינת אבל השירה פשוט הורסת עבורי את כל השיר בעיקר צעקות ה-"Wow" בפזמון. מעבר לכך, השיר בנוי יפה ואף מכיל עבודת גיטרה מעניינת, סולו טוב וכל הדרייב שלו גם כן, לא נמרח יותר מידי ולא מציק באוזן כמו מה שעתיד לבוא אחריו. מכאן והלאה האלבום לא מקבל שום תפנית מעניינת (כמעט) וממשיך באותו קו ללא הרבה סטיות מהשבלונה המוכרת של בית רגוע, באס-תופים עם קצת קלידים ברקע, איזה Mute או 2 של גיטרה ואז פזמון רועש וקיטשי.

במקרה של To/Die/For, במקום מעברי ניו מטאל שעשתה חברתה Entwine, מצאתי לא מעט Hooks של מטאל ולפי דעתי זה מרים לא מעט את המוזיקה אבל לא מציל את השירים. עבודת הגיטרות מכילה הרבה גוונים של פאנק ורוק, לרוב היא מסתכמת בריפים מאוד בסיסיים על טהרת ה-Muting וה-Power Chords בלי הרבה משחק, מלבד הברקות קטנות פה ושם. דוגמאות לכך ניתן למצוא בכל שיר באלבום. הדבר יותר מאכזב היות ואני חש שיש לגיטריסטים מה להציע, הרבה יותר ממה שאני מקבל פה, כי כשמגיע סולו – מגיע סולו, ולרוב הם מבוצעים היטב ומראים טכניקה לא רעה וגם יכולת כתיבה מעניינת.

אותה שבלונה שהזכרתי, שממשיכה עד השיר ה-6, עובדת יפה ב-"Scar Diary", ואלמלא הדמיון ל-5 השירים הקודמים הייתי יכול לומר שהשיר מאוד מוצלח, אבל אני בוחן פה אלבום ולא אוסף להיטים של 11 להקות שונות. בעוד שהשיר הנ"ל בנוי טוב – עם קטע אקוסטי באמצע שעובד לא רע וגם גיטרות מעניינות יותר, שמצטרפות ל-Interlude מעניין לפני הסיום ועבודת קלידים עשירה – הוא עדיין לא נוסק מעבר לחבריו לאלבום בצורה משמעותית. אותו הדבר ניתן לומר לגבי השיר "Liquid Lies" למרות שבו יש שירה שהופכת להיות יותר מחוספסת ובפזמון ישנה גם שירה נשית לא רעה בכלל. אך אם תוסיפו לכך את העובדה ש-"New Heaven" בנוי באותה צורה, אני מניח שאתם תבינו שאני כבר משועמם ולא מוצא עניין.

בדר"כ אני משתמש בלשון גוזמה כדי לחדד נקודה אבל הפעם אני מתכוון לזה במלוא מובן המילה כשאני אומר שמתוך 11 שירים, 10 שירים בנויים על הבסיס שציינתי לעיל. השירים שקצת שונים הם השיר האחרון "Sorrow Remains" ושיר לא שלהם, גרסת כיסוי ל-"(I Just) Want You" וגם שם הלהקה עיבדה חלק ממנו ע"פ אותה תבנית. מבחינתי To/Die/For, כמו חבריהם, לא הקליטו כאן אלבום אלא 11 וריאציות שונות לאותה תבנית שיר, בעוד שבמקרה של To/Die/For התוצאה נשמעת קצת יותר מעניינת ואולי יותר גות'ית ומצדיקה את הקטלוג ברשימה הזאת – לא נראה לי שאני אזכור משהו מהאלבום הזה בעוד שעה וזה לא בגלל שאני זקן סנילי חלילה.