1. Hort Des Todes
  2. Asenschlacht
  3. Von Hass Und Trauer
  4. Erinnerungen Eines Wolfes
  5. Wunden
  6. Und Gutig Empfange Ich Euch
  7. Schlachtenruf
  8. Existenz Aus Nichts
  9. Flammenspuk

אחח… בלאק גרמני… אי אפשר שלא לאהוב אותו. לצערי המקרה הזה הוא אחד היוצאים מן הכלל. Todtgelichter הינה להקה חדשה יחסית, היא הוקמה רק בשנת 2002. אחרי שינויים מאסיביים בליין-אפ של הלהקה, הם הקליטו ב-03' את האלבום הראשון שלהם שיצא במספר זעום של עותקים, וכעת בשנה הנוכחית הם הוציאו את אלבומם השני במספר.

הדיסק פותח בריף אקוסטי שמתמשך לו שניות מספר, ואליו מצטרפת הגיטרה בריף מהיר בסאונד שמנסה להתחקות בצליעה אחר עבודתו של הרוזן גרישנאך מבורזום. אחר כמה דקות של אותו ריף מתמשך מצטרף הסולן בעל ריאות הברזל, שמגלה יכולות צריחה מצויינות ואיתן השיר צובר יותר תאוצה, הן מבחינת התיפוף שלמען האמת לא שומעים ממנו יותר מדי לאורך הדיסק והן בהשתנות הריפים. הסגנון של Todtgelichter הוא לגמרי Raw Black Metal והם עושים את עבודתם בצורה שלמען האמת, טעונה הרבה שיפור גם מבחינת התזמון של הכלים וגם מבחינת יכולת הנגינה של חברי הלהקה.

עם כן, יאמר לזכותם שהם להקה טריה יחסית. השיר השלישי, "Von Hass Und Trauer", סובב רובו סביב אותו ריף איטי ומתמשך, שחבל שבעקבותיו לא שומעים את העבודה המצויינת שנעשתה שם בווקאלס וגם בתיפוף, כמו לכל אורך האלבום. השיר נגמר עם קולותיה של סופת שלגים משתוללת, שתורמת לאטמוספירה של הדיסק הזה. אם הם עשו דבר אחד כראוי כאן, זה יהיה לבטח יצירת האווירה במוזיקה. גם הקלידים בשיר הבא, "Erinnerungen eines Wolfes", על כל פשטותם מצליחים ליצור את הייחוד של הדיסק באווירתו. אל הקלידים מצטרפים בהדרגתיות קודם הצרחות המקפיאות של הסולן, ולאחר מכן גם שאר הכלים. אותה הדרגתיות יצרה איזושהי מערבולת שמושכת אותך לאט לאט לתוך המציאות הקודרת של הדיסק הזה. ושוב סמפל של רוחות סערה.

"Wunden" פותח בריף מצויין כי אם איטי יותר, שאליו מצטרפות זעקותיו וצרחותיו של הסולן שנשמעות כאן כאילו הוא נדרס בעת ההקלטה. זה נשמע רע, הו זה נשמע ממש רע. הקקופוניה הזו מסתיימת לה עם ריף אקוסטי שקצת משקיט את הרוחות, אבל לא, זה לא נגמר בזה. הסולן ממשיך לבכות וליילל לאורך כל 10 הדקות של השיר, גם לאורך עוד קטע אקוסטי שהיה יכול להשמע נחמד לולא מה שהולך שם. תעשו לעצמכם טובה ותדלגו על השיר הזה בשומעכם את הדיסק.

עוד שיר שמוטב לדלג עליו מסיבות בריאותיות לחלוטין הוא השיר הבא, "Und Gutig Empfange Ich Euch". השיר פותח בכמה מילים בגרמנית וממשיך הלאה עם מוזיקה אופיינית לדיסק הזה. מה שקורה בשיר הוא למעשה שאחרי כמה שניות הגיטרות מחליטות להפוך סדיסטיות וקורעות את האזניים בצלילים כל כך גבוהים וצורמניים שבא לבכות. לאותן גיטרות הותאמו גם כנראה אפקטי הסאונד הגבוהים בסוף של השיר. לפחות "Existenz aus Nichts" הרבה יותר רגוע מהשיר הקודם, שומעים פה אפילו גם את התיפוף. השיר עצמו הרבה יותר דינאמי וקליל, יש גם קצת ורסטיליות אצל הסולן עם קולות עמוקים יותר בתחילתו, לעומת קולות גבוהים יותר לקראת סופו.

לבסוף, השיר האחרון, "Flammenspuk" פותח בתיפוף מלחמתי, אליו מצטרפות הגיטרה והבאס בריפים המנוניים שכאלה. הווקאליסט לקראת סוף השיר משלב גם קולות קלין בנוסף לסקרימינג בצורה טובה למדיי וכך חותם את האלבום כולו. לסיכומו של דבר, הדיסק הזה עשה לי כאב ראש בקטעים מסויימים, וכשהוא לא עשה את זה הוא דאג להיות מונוטוני ובנאלי ברוב הפעמים. עם זאת דווקא היו לו קטעים מעניינים פה ושם, וכפי שציינתי האטמוספירה בדיסק נוצרה בצורה מצויינת. יכול להיות שאם ההפקה והסאונד של הדיסק היו נעשים בצורה טובה יותר הדיסק הזה היה עושה עלי יותר רושם.