Trivium – The Crusade

נתחיל משאלת השאלות, האם Tivium הם המטאליקה הבאים? בגדול, אני חושב שכן, עם כמה הסתייגויות. הלהקה האמריקאית הצעירה הזאת הוציאה את אלבום הבכורה שלה, Ember To Inferno, ב-2004 בחברת התקליטים הגרמנית Lifeforce, ב-2005 הם כבר הוציאו את Ascendancy, אלבום הבכורה שלהם ב-Roadrunner שכבר הראה כי הלהקה מטפסת לצמרת. מה שלא הרבה ציפו הוא הכיוון המוזיקלי השונה שלהם, מלהקת מטאלקור מלודית הם הפכו ביעף למטאליקה. איך זה קרה? רק צריך להקשיב ל-The Crusade כדי להבין.

אם Ascendancy היה אלבום מטאלקור מהוקצע ומלודי שהכיל נגינה מרשימה ביותר, במיוחד במח' הגיטרות, הרי ש-The Crusade מייצב את מאט היפי, סולן וגיטריסט הלהקה, וקורי ביוליו, הגיטריסט השני, כאחד מצמדי הגיטריסטים החזקים ביותר שפועלים היום במטאל. מעבר לכך, מצרחות מאטלקור עבר היפי לשירה שלא צריך להיות חכם גדול בכדי להבין שג'ימס הטפילד הוא האב והאם שלה, תוסיפו למתכון שירים שהם איפושהו בין ספיד-ת'ראש מהוקצע לחלוטין, לבין מטאל מלודי משנות השמונים, וגם קצת שאריות של מטאלקור, ויש לכם אלבום שהוא בהחלט אלבום רטרו, אך עם זאת עכשווי ועדכני. השאלה הגדולה הבאה, האם זה עובד?

אז שוב אני תומך בתשובה שכן, החל מהשניות הראשונות של "Ignition" ברור כי ללהקה הזאת אין צדדים חלשים. יכולת נגינה מדהימה, סאונד מושלם, שירה מלודית חזקה, שיר שמרכיב נכון ספיד קלאסי עם יציאות מלודיות שקרובות יותר למטאלקור מלודי, לא יעזור, זה פשוט עובד. "Detonation" הוא המשך הגיוני, אותו מבנה מלודי שמחבר ספיד עם מלודיות חזקות. אחד הרגעים האהובים עלי באלבום הוא זה שאחרי, "Entrance Of The Conflagration", ספיד-ת'ראש מנוגן לעילא, מלודיות חזקות ומבנה שיר מצוין, היציאה לליד עוברת עם ריף שהוא הארד רוק שנות שמונים. כמה שהחבר'ה האלה צעירים, כולם בסביבות ה-23, ניכר שהם גדלו על דיאטה של מטאל קלאסי משנות השמונים, הרבה Iron Maiden, הרבה מטאליקה קלאסים, הבנתם את הכיוון, והכול נמצא במוזיקה.

"The Anthem" הוא בהחלט אחד הרגעים המענגים מבחינתי באלבום, שיר שכולו המנון למטאל הנאיבי והמתלהם של שנות השמונים, זה קיטש, אבל זה קיטש טוב, וכל מחלקת הליד בשיר גנובה ישירות מ-Iron Maiden, כל עוד זה עובד – אין לי תלונות. זה ממשיך באופן די דומה לאורך האלבום עם יציאות שונות. "Becoming The Dragon" חוזר לגיטרות המונמכות, יש שוב צרחות מטאלקור, ואפילו סולו בס (!!), אבל ברמה שבה הלהקה מעבירה את החומר שלה אני מוכן להמר שגם אם היו עושים רגאיי זה היה נשמע טוב ומקצועי. זה לא משולם, החלק השני של האלבום קצת מאבד מומנטום, ויש כמה שירים שאמנם מנוגנים טוב כרגיל, אבל לא מכילים את אותה איכות לחנים שיש בחלק הראשון שלו. אבל זה לא ממש מפריע כשמקשיבים לכל העסק כמה פעמים.

אני יודע שיש פה משהו מבאס, חבורה של ילדים עם כמות כזאת של כשרון, זה קצת מעליב לכל אותן להקות שהשפיעו עליהם – שבשנים הראשונות לקיומן, עדיין חיפשו איך לנגן וסאונד שניתן יהיה לשמוע – הלהקה הזאת פשוט התחילה וישר זינקה. יכולת נגינה מדהימה, סאונד מושלם, חברת תקליטים ענקית, אבל אחרי ששמעתי את The Crusade כמו שצריך, אני לא יכול שלא להעריך אותם. הלב שלהם במקום הנכון, יהיו מי שיגידו שהם פשוט מחקים את מטאליקה, אבל לדעתי הם קדים קידה למטאל אמיתי, זה לא הפופ של היום, אלא המטאל המסורתי שיצרו שנות השמונים, וניכר כי הלהקה הצעירה הזאת אוהבת ומעריכה את הז'אנר, אולי בזכות זאת האלבום הזה מוצלח כמו שהוא.

מספיק להסתכל על העובדה הזאת: אלבום ספיד מטאל מלודי, עם יציאות גם להבי, מוכר מאות אלפי עותקים בעולם, כנראה בדרכו למיליון, הקליפ של "Anthem" מוקרן בשעות היום ב-MTV… אתם מבחינים במגמה? בעיני זה מצביע על העובדה שגם מטאל מסורתי עדיין יכול למכור, אם הוא ארוז טוב מספיק. זה אולי לא הגאוניות של Master Of Puppets או הפאר של Seventh Son Of A Seventh Son, אבל זה בהחלט אלבום מטאל מסורתי מעולה, שאני בהחלט עומד להאזין לו עוד לא מעט פעמים.