Tsjuder – Desert Norhtern Hell

אני מקשיב ל-Desert Northern Hell, אלבומה השלישי של Tsjuder (והראשון בחברה גדולה יחסית), וקצת מתקשה לכתוב עליו, כי כשאתה דופק את הראש ללא הפסקה, גם הידיים שלך נוטות לרעוד בצורה שקצת מקשה עליך להקליד כמו בנאדם. ולזה אני קורא מטאל שעשוי כמו שצריך.

Tsjuder מגיעים אלינו, איך לא, מנורווגיה, והם מנגנים בלאק אגרסיבי מאוד, מהיר ות'ראשי ביותר. אם תחשבו על Darkthrone המאוחרים עם המהירות של Bathory ו-Venom, בסאונד קצת מלוכלך אבל מהוקצע וברור שמזכיר מאוד את אלבומה האחרון של 1349, אולי תצליחו להבין למה אני מתכוון. עם השפעות ברורות כל כך, קשה לומר ש-Tsjuder ממציאים מחדש איזשהו גלגל, אבל הגרסה שהם מציעים לז'אנר הנהדר הזה נשמעת מרעננת ומוצלחת מאוד.

באלבום הזה לא תמצאו קלידים, שירה נקייה, או איזשהו סוג של הפסקה איטית. כבר מהשנייה הראשונה של השיר הראשון, הלהקה שולחת לנו אזהרה ברורה שאנחנו לא הולכים לקבל כאן שום דבר חוץ מהבלאק הכי אגרסיבי ומרושע ש-Tsjuder מסוגלים לתת לנו. שירים כמו Ghoul או Mouth of Madness הם הדוגמה האולטימטיבית לרוחה הת'ראשית של הלהקה, עם השפעות חזקות מאוד מלהקות כגון Bathory, Celtic Frost וכו'. שירים כמו Possessed או Unholy Paragon, לעומת זאת, מדגימים גם את הזיקה החזקה של הלהקה למה שנקרא בימינו "הגל השני של הבלאק מטאל", כל אותן הלהקות הנהדרות שפרחו בנורווגיה בתחילת שנות התשעים. במקרה של Tsjuder אלה בעיקר Mayhem, Darkthrone ו-Immortal. אגב, יש כאן אפילו קאבר חייתי במיוחד ל-Sacrifice של Bathory, שיבטיח לכם דפיקת ראש מהנה מאוד למשך שעות ארוכות.

גם מבחינה טכנית, אין מה להתלונן. Tsjuder מדגימים יכולות נגינה מדויקות ומרשימות שמאפשרות להם לבצע את הסגנון המטורף שלהם בצורה מדויקת ונהדרת. זה מתבטא בנגינת גיטרה הדוקה מאוד, ללא פאשלות, למרות מהירותו הבלתי מתפשרת של הסגנון. כמו כן, תופי הלהקה מפציצים במהירויות על-אנושיות, בעוצמה ובחוכמה לאורך כל האלבום, החל מ-Blastbeats ממושכים ומהירים מאוד, וכלה במקצבים ת'ראשיים שוברים שבהם אנחנו נחשפים גם ללא מעט יצירתיות בתחום הדאבל-בס.

אחד האלמנטים שמהם אני הכי מרוצה באלבום הזה הוא ההפקה. בעוד שההפקה היא ברורה לחלוטין ומאפשרת לנו לשמוע כל כלי וצליל במלואו, היא כן משאירה גוון מלוכלך כלשהו במוזיקה, גוון שהוא מאוד חיוני לאופיה המרושע. רבים מדי הם המפיקים בימינו שבשאיפתם לתת את הצליל הכי ברור שאפשר מלטשים את המוזיקה למוצר מצועצע ומשעמם. הדוגמה האולטימטיבית לכך היא עבודתו של פיטר טאטגרן ב-Sons of Northern Darkness של Immortal, אלבום שהעיקרון המוזיקלי שעומד מאחוריו אינו שונה מאוד מזה שמאחורי Desert Northern Hell, אבל ההפקה שלו הופכת אותו, לטעמי, לאלבום משעמם מדי ונקי מדי, ללא אגרסיות אמיתיות.

ובכן, איפה שרבים נכשלו בזמן האחרון, Tsjuder מצליחים ובגדול. הם מציגים לנו אלבום בלאק ת'ראשי מהשורה הראשונה, שבזכות שימוש נכון בכל האלמנטים המרכיבים אותו, הוא לא הופך לעוד אלבום משעמם מאותו הסגנון. גם אם Tsjuder היא לא הלהקה הכי מקורית בעולם, את מה שהם עושים הם עושים ללא דופי. כל מעריץ בלאק מטאל חייב לשמוע את האלבום השובר הזה. מומלץ בחום.