Turisas – Turisas2013

דבר ראשון ולפני הכל, כשמקבלים אלבום, גם אם לסקירה וגם אם לא, הדבר הראשון שתשימו אליו לב הוא העטיפה. היא נמצאת שם כדי למשוך את העין וכדי לתת לרוכש מושג כללי ביותר על מה הוא הולך לקנות. בשלושת האלבומים הראשונים של Turisas היה אפשר לראות אדום, הרבה אדום, ומשהו ויקינגי כלשהו, בין אם זה לוחמים ב-Battle Metal ו-Stand Up and Fight או למשל הספינה הרחבה ב-The Varangian Way. גם ב-Turisas2013 קיבלנו הרבה אדום, אבל בעיקר על Mathias Nygard, כי הוא בעצם כל העטיפה. כבר משהו שונה מפעם. גם שם האלבום המוזכר לעיל עורר מחלוקות רבות אצל מי מן המעריצים, אבל האינטרנט כבר ספג מספיק מהויכוחים האלו. שם תמוה, לדעתי, אבל הפנמתי, קיבלתי והמשכתי הלאה בתקווה ששתי האינדיקציות המוזרות האלו לא משליכות על תוכן האלבום האמיתי.

Turisas2013 נפתח עם For Your Own Good. בחירה גרועה. מלהקה כמו Turisas הייתי מצפה לשיר פתיחה בומבאסטי שנותן הרגשה אפית (אולי אפילו אחד "כבד" יותר?), אבל במקום זאת קיבלתי שיר מונוטוני שמובל על-ידי צלילי פסנתר לא אופיינים בעליל וסינתוזים אלקטרוניים בפזמון. לא חשבתי שזו הסיבה שבזכותה הלהקה צירפה את Robert Engstrand לשורותיה – בהופעה בישראל הקלידן ה(יחסית)חדש השאיר עלי רושם נהדר עם האנרגיות שלו על הבמה וסימנתי לי אותו כ"ההפתעה" של Turisas מהליהוקים החדשים שלהם – אבל מסתבר שטעיתי. הקלידים איבדו את האווירתיות שבהם, והפכו לפסנתר של Piano Rock.

ב-Ten More Miles הבא החזרה של הקלידים לנורמה לא עשתה לי טוב למרות הכל – הליריקה רק גורמת לגבה שלי להתרומם מעלה מעלה עד שכמעט יצאה לי מהמצח. האם זה שיר הלל שהלהקה כתבה לעצמה? האם זה שיר שנועד להוציא ילדות מדיכאון? האם אני אזכה לשמוע בהמשך האלבום על איזה מסע אפי מזרחה, קרבות ויקינגיים או לפחות שיר שתיה הגון?
ב-Piece By Piece אני סוף סוף מקבלת את הכאפה לפרצוף שחיכיתי לה – שיר אנרגטי, אווירתי, שבאמת מכיל בתוכו אלמנטים של פולק ומשלב בין הקול הנקי לגראולים של Mathias Nygard. כל זה רק גורם לי לתהות – למה השיר הזה איננו הראשון? אם זה היה הנאמבר שפותח את האלבום לא הייתי נכנסת אליו עם הטיית ראשים והרמת גבות, אלא עם התרגשות, כמו שקרה לי עם שלושת אלבומי Turisas הקודמים. מוזר לי שצריך לחכות על פני שני שירים כדי להגיע למשהו שמרגיש כמו פתיח – זו הסיבה שבגללה אני מייחסת חשיבות רבה לשיר הראשון בכל אלבום, הרי זה השיר שצריך להכניס את השומע לאווירה, להתרגשות, לעורר סקרנות – אצל Turisas אני מצפה לשיר קצבי ואווירתי, מה שמגיע רק עכשיו במספר 3 (שמזכיר לי מאוד מספר שירים מ-The Varangian Way).

גם ב-Into The Free האנרגיה נשמרת, שיר מושלם להתנגח בו אחד בשני בהופעות; אך בניגוד לקודמו, לא מזכיר שום דבר מאלבומים קודמים. פולק חדש הגיע העירה.

Run Bhang-Eater, Run! מקפיץ לי לראש עם צליליו הראשונים עוד שיר מ-Varangian, את Jarisleif המסיבתי, שכבר עושה לי טוב על הנשמה, הרבה קצב, סוף סוף הרבה פולק, אפילו קלרינט יהודי-משהו כעוד אלמנט בתוך השיר – אבל מהר מאוד הכל מתחלף לסקסופון ואנחות אישה שלא משתמעות לשתי פנים, שגרמו לי לתהות בקול "Nygard, מה עובר עליך?". אבל זה מתנדף מהר מאוד כשההבנה נוחתת עלי – השיר מספר על איזה קזנובה אלאדיני שמשגל בחורות מההרמון של הסולטן. Turisas בהחלט גרמו לי לצחוק בקול עם השיר הזה!

ב-Greek Fire שוב נשמע משהו חדש, עוד קצת נפח ואופי ל-Turisas2013 כיחידה נפרדת.

ואם כבר במשהו חדש שנותן נפח ואופי עסקינן, הנה מגיע לו The Days Passed. כן מזכיר קצת את ימי Battle Metal הראשוניים, אבל לא את צידם היפה. השיר נשמע לי יותר כמו רוק 80's מאשר פולק מטאל. ולא, זה לא משנה שגם כאן Nygard משתמש בגראולים ולא רק בשירה נקיה. Mathias לכשעצמו הוא גראולר נהדר ובעל אחד מקולות הבאריטון היותר מעולים ששמעתי בז'אנר, אבל לא משנה כמה הוא ישיר (או יצרח) טוב – הליריקה שאותה הוא שר פשוט נכנסת מאוזן אחת ויוצאת מהשניה – לא חזקה, לא מעניינת, אפילו דיי סתמית. כן, ישנן להקות שכותבות מעולה ופתאום מבליח להן איזה שיר "סתמי" יותר מבחינת תוכן, זה קורה, וזה בסדר גמור, אבל נראה שזה מוטיב חוזר באלבום הנוכחי. נכון, Stand Up and Fight לא התעלה על The Varangian Way (כי קשה להתעלות על אלבום כה טוב), אבל הוא סיפק את הסחורה ה-Turisasית כמתבקש – אבל עכשיו? זה נראה כאילו עם Turisas2013 התעייפו מילותיו של Nygard מלספר את מה שיש להן על הדף.

לפחות אחריו מגיע No Good Story Ever Starts With Drinking Tea, עוד שיר שתיה מבית הפולק המצוי כדי לעורר בחזרה את השמחה.

ולסיום סיומת – We Ride Together. האמת, נשמע לי כמו מיש-מש של Battle Metal ו-SUaF, ואני אוהבת את זה. איזה שילוב אפי ויחסית ארוך של 6:30 דקות. אבל למה לא קודם? ולמה לא יותר במהלך האלבום? מה שכן, שומעים פה הרבה יותר את קולותיהם של Olli Vanska (כינור) ו-Jesper Anastasiadis (בס), בנוסף לשאר הפעמים בהן הם מבליחים במהלך האלבום. כשהם שרים ביחד עם Mathias במקהלה זה נשמע טוב ומוסיף לאווירה הכללית, ובטח שיוסיף להופעותיהם בטור של האלבום. ואם כבר הזכרתי את שני אלו – חוץ מהשירה שלהם (שזה מבורך בפני עצמו) הם לא מקבלים מספיק ספוטלייט. כן, רק הקלידים של Engstrand יכולים להוות את האווירה הפולקית, אבל הכינור הוא ממש הסמל המסחרי של Turisas, הקלידים באו והלכו (ואפילו הוחלפו באקורדיון בשלב מסויים) והכינור פשוט נבלע בהמון. ולגבי Anastasiadis – הוא בסיסט משכמו ומעלה. הוא מנגן ושר בעוד 3-4 הרכבים שונים (מז'אנרים שונים במוזיקה) מעבר ל-Turisas, והוא מפציץ שם! חבל שהלהקה לא מנצלת את העובדה שהרכש החדש שלהם על הבס טומן בחובו כישרון עצום, ונותנים לו את תפקיד הבס הקלאסי של "תעקוב אחרי האקורדים של הגיטרה". חבל.

Turisas2013 אינו אלבום ארוך, רק קצת מעבר ל-40 דקות, אבל לא יצאו מתוכו פנינות יפות או סיפור משגע. זה לגיטימי לחלוטין אם נמאס ללהקה לכתוב על קרבות ויקינגיים ומסעות אפים, אבל זה מרגיש כאילו סתם נמאס להם לכתוב. עם כמה שהייתי שמחה לשמוע על עוד מסע, עוד קרב ועוד מסיבת שתיה, גם הייתי שמחה לשמוע על דברים אחרים לגמרי – אבל לא מצאתי יותר מידי מהם באלבום. לא רק מבחינת הליריקה, אלא גם מבחינת המוזיקה דברים זזו להם לכיוונים שונים – וגם זה לגיטימי לחלוטין! Turisas לא המציאו את הגלגל עם לשנות או לזוז טיפ-טיפה הצידה מז'אנר מסויים, רבים וטובים עשו זאת לפניהם, ושוב, זה לגיטימי לחלוטין אם נמאס להם לנגן בצורה מסויימת – אבל זה נשמע כאילו סתם נמאס להם לנגן. כן, ישנם כמה ריפים מגניבים כמו ב-Piece By Piece ו-Greek Fire, אבל שום דבר לא בולט לאוזן בצורה יוצאת דופן. כשאני באה לשמוע Turisas אני מצפה לפולק מטאל אווירתי – לא הרגשתי שקיבלתי לא מזה ולא מההוא.

אני מקווה שהשינויים המוזכרים הם לא תוצאה של חילופי שחקנים על המגרש – שלושת החברים החדשים בלהקה השאירו עלי כאמור רושם מעולה כשהיו כאן בישראל, ואני לא חושבת שהם הסיבה לשינויים החדשים האלו. את רוב החומר כותב בעיקר Nygard עם קצת עזרה מוזיקלית מ-Jussi Wickstrom (גיטרה), שני ווטרנים בלהקה, אז מוזר לי שכך נחתם לו Turisas2013.

האלבום גם ככה קצר, אז לחשוב על "לקצץ" מספר שירים ממנו לא נשמע לי ריאלי, אך אולי אם היו מוסיפים לו עוד שיר או שניים בסגנון We Ride Together או Piece By Piece? או אולי אפילו עוד שיר "לצחוקים" כמו Bhang-Eater או Drinking Tea? הכל שאלות של "מה אם", תשובה לא תינתן כאן, האלבום סגור וחתום. אבל, אולי, מה עם האלבום הבא? רק הזמן יגיד.