Twilight – Twilight

השנה האחרונה הייתה עמוסה מאוד עבור בלאקר מאד מסויים בשם Wrest, שהספיק להוציא בה לא פחות משלושה אלבומים ושתי הוצאות מחודשות של EP-ים. אז שמעתי, ואף סקרתי כבר את פרוייקט הבלאק אמביינט, Lurker Of Chalice באלבומם המלא הראשון, וכן האזנתי לספליט עם פרוייקט הבלאק מטאל Sapthuran, ותהיתי כמה אותו בחור כבר יכול לחדש לי בשנה אחת, וניגשתי לאלבום של Twilight במין תחושת מיאוס. עם זאת, אומר לכם שבזכות ולא בחסד זכה Wrest להקרא בפי רבים כאחד האינדיווידואלים הארטיסטיים ביותר של הבלאק מטאל העכשיווי, שבאמתחתו רקורד מרשים של יצירות מוזיקליות חדורות שנאה, מלכנכוליה וחושך.

אם ב-Twilight עסקינן, כמובן שיש לציין לטובה גם את הליין-אפ המרשים. לבד מ-Wrest ששמו הולך לפניו, חברים בהרכב גם Imperial הידוע מ-Krieg ו-Weltmacht, וכן Azentrius, הידוע כגיטריסט לייב של Judas Iscariot, שגם היה חבר ב-Krieg אך ידוע יותר כפרונטמן של Nachtmystium, Hildorf ו-Draugar. לחגיגה הדיאבולית הזו מצטרף גם Malefic, העומד מאחורי פרוייקט הבלאק המצויין, Xasthur, שאגב גם הם היו חתומים באותו הלייבל בו יצא האלבום של Twilight, הלא הוא Southern Lord Recordings.

בעוד רגילה אני להוצאות הדכאוניות והאיטיות של Wrest, ביצעתי את המהלך השגוי של הגברת הווליום, כי לבטח האלבום יפתח באיזשהו אינטרו-קלידים כמיטב המסורת. תוצאת משגה זו, גרמה לי לקפוץ, פשוטו כמשמעו, מהכסא בבהלת אימים. לא קלידים ולא נעליים, "Woe Is The Contagion" נפתח בנימה כאוטית לחלוטין, עם ווקאלס מדושני דיסטורשן, גיטרות חורקות ומנסרות בריפים חדורי טירוף, ומספיק באסים בשביל להרעיד יבשת בגודל בינוני. כבר כאן ניתן לשמוע את האקלקטיות הרעיונית שניכרת לאורך כל האלבום שמקורה בליין-אפ האמור. בשיר הזה, למשל, ניתן להבחין בווקאלס הכבדים המאפיינים יותר את Krieg, ומאידך התפתחות השיר לתוך ריפים ומעברי גיטרות שעליהם לבטח אחראי Wrest, שכן הם צוללים למחשכי הבלאק המאפיינים את עבודתו ב-Leviathan.

השיר הבא, "Exact Agony, Take Life" פותח עם ריף ת'ראשי ומחוספס, שזורם בצורה נפלאה אל תוך ריפים אטמוספיריים של בלאק מטאל, שזהו למעשה אלמנט שחוזר על עצמו פעמים מספר באלבום, למשל גם בשיר White Fire Under Black Text. עוד נושא מעניין באלבום הזה של Twilight הוא שלאורכו תוכלו לשמוע ארבעה (כן, ארבעה) סולנים, כל אחד עם סגנון שונה המאפיין אותו. אחד השירים האהובים עליי באלבום כולו הוא "As The March Of Worms". מצד אחד יש כאן ריפים מהירים ותיפוף קדחתני, שיכולים לאפיין כל להקת Raw אנדרגראונד מן השורה, ומצד שני ריפים יותר מלודיים השומרים על הסאונד המחוספס ומוסיפים אספקט מאוד מעניין. ואם זה לא מספיק ורסטילי בשבילכם, לקראת סוף השיר תקבלו תפנית לכיוון הדיפרסיב דום עם גרואולים מחוספסים, תופים עמוקים ואיטיים אחריהם משתרכת גיטרה בנימה מדכאת של מלנכוליה וייאוש.

"Larval Liaise" ו-"Winter Before" לוקחים את האלבום לכיוון איטי עד כדי שגעון, עם קלידים שקטים ועדינים, נופים אפורים ואפלים של סאונד ואטמוספירה שמטרתה לקחת אתכם איתה אל המקומות החשוכים והמדכאים ביותר שרק תוכלו להעלות על דעתכם. גם השיר האחרון, "Beyond Light (Beautiful And Malignant)" גובל באותה נימה, אך טומן בחובו הרבה יותר רבדים מעניינים מאשר שני השירים הללו, וגם הוא נמנה עם השירים היותר מצויינים בדיסק זה לעניות דעתי. הסאונד כאן שונה לחלוטין, והרבה יותר ברור מאשר בשניים המוזכרים לעיל, ובכלל האטמוספירה שהושגה בשיר הזה ייחודית לאלבום. הריפים כאן יפהפיים ודומים מאוד לעבודתם של Nachtmystium ועם זאת מורגשת תרומתו של Wrest לכתיבה. הבאסים כבדים מאוד, ותורמים לאווירה המלנכולית של השיר. כמעט ואין כאן ווקאלס למען האמת, מלבד לקראת אמצע השיר בו נשמעים קולות דיאבוליים ועמוקים, המלאים בדיסטורשן כבד לפרק זמן קצר.

טוב, אז מלבד כמה נפילות פה ושם, אם נסתכל על כל שיר בפני עצמו, נקבל אוסף של יצירות נפלאות. עם זאת, החוסר קונסיסטנטיות של האלבום נמצאת בעוכריו. המוזיקה כאן כתובה בצורה מצויינת, אך היא מתגוונת בין בלאק מטאל אנרגטי הגובל בט'ראש לבין בלאק מטאל דכאוני, כבד ואיטי. ולמען האמת, אלה לא בהכרח הולכים כל כך טוב ביחד. כשאני ניגשת לאלבום כלשהו, אני רוצה שהמוזיקה תמשוך אותי לאורך כל האלבום לחוייה שאוכל להתעמק בה ולהתחבר אליה, וכאן מצאתי את עצמי מתקשה להתעמק באלבום כמכלול, כשבכל שיר מוצג קונספט מוזיקלי שונה מקודמו. כמובן שאיני בעד אחידות משעממת, אך יש גבול לכל תעלול.

כמו כן, ארצה לציין דווקא לזכותו של האלבום ששמר על קונסיסטנטיות באטמוספירה, שהובילה בגאון את המוזיקה מתחילת האלבום ועד סופו, וכן את הורסטיליות בשירים עצמם שנעשתה בצורה חסרת רבב. באשר לסאונד, נעשתה בו עבודה לא רעה, הקלידים הנחבאים תחת כובד המוזיקה אינם מהווים גורם דומיננטי אך נשמעים ומוסיפים הרבה לאווירה, הבאס והתופים נשמעים מצויין, הריפים של הגיטרות ברורים יחסית, ולא נבלעים בתוך הכאוס של המוזיקה, ובסך הכל ההפקה טובה למדיי. אמליץ על אלבום זה לכל חובבי ה-SDBM (לא, זה לא קשור לסאדו מאזו, מדובר ב-Suicidal Depressive Black Metal) וכן לכל אוהבי הלהקות מהן יצאו המוזיקאים העומדים מאחורי Twilight, שכן כאן תוכלו למצוא נגיעות מכל אחת מאלה.