1. Long Live Rock & Roll
  2. Burning Grounds
  3. Walked Through Hell
  4. Back Home
  5. From Slave to Prophet

בסוף ספטמבר 2014 שחררה להקת הַפְּרוג מטאל האמריקנית Mastodon את"The Motherload", הסינגל השלישי מתוך האלבום "Once More 'Round the Sun". הקליפ שליווה את צאת הסינגל נפתח בגלריה של דמויות גרוטסקיות: גברים ונשים בעיצומו של מה שנראה כריטואל פגאני, גברים עירומים צועדים עם לפידים ואחרים שכורעים תחת נטל משקלו של פעמון כבד. אך כעבור 45 שניות, מתחולל מפנה בקליפ כשלתוך אווירת הנכאים והתפאורה הקודרת פורצות כמו משום מקום רקדניות טוורק שמניעות את פלג גופן התחתון בסלואו מו. הקלוז אפים על ישבני הרקדניות, ששזורים כחוטיני לכל אורך הקליפ, גרמו לכך שהוא יתויג בהאשטאג #סקסיסטי. אחרים, בהם מתופף הלהקה ואחד משלושת סולניה, בראן דיילור, סברו שהביקורת מעט מוגזמת. דיילור אף הסביר שהרציונל שעמד מאחורי הקליפ היה ליצור שילוב ביזארי ובלתי צפוי, כזה שיפתיע את הצופים.

לוּ שרביט הבימוי של הקליפ היה מופקד בידיהם של חברי להקת האוריינטל מטאל הישראלית Twisted Mind, סביר להניח שכדי לחולל את אותה תפנית בעלילה, הם היו מלהקים רקדניות בטן במקום רקדניות הטוורק. ייתכן גם שרקדניות הבטן לא היו מתבקשות לעזוב את הסט בתום הצילומים. שכן, מבחינת "טוויסטד מיינד", ששחררו בדצמבר אשתקד אי־פי ראשון, האינטראקציה בין מטאל לבין מוזיקה אוריינטלית לא מסתכמת בהופעת אורח או בסטוץ חד־פעמי, אלא המדובר בזוגיות מתמשכת ובמערכת יחסים ארוכת טווח.

מחוץ לתא המשפחתי החדש מבקשים חברי הלהקה – הגיטריסטים ונגני העוּד דן סלימן ולהב ציטיאט, הסולן יניר שמיאל, המתופף דוד דרש ואור לוי שמאייש את עמדת הבסיסט במקום אסף תירוש שהשתתף בהקלטת האי־פי – לתלות את השלט "כאן גרים בכיף". שלט הכניסה אמור לשקף לא רק חיבור מוצלח בין עולמות מוזיקליים שונים, אלא לצקת תוכן ממשי או להביא לידי ביטוי את המשמעות המילולית המיידית של האמרה שמופיעה בו. אם להשתמש בשפה ציורית, חברי הלהקה מבקשים מלובשי הווסטים הקשוחים וחמורי הסבר שבמוש פיט, לפנות מקום במעגל לטובת אורחים עם חולצות ממותגות ואורחות עם שמלות פייאטים שהגיעו היישר מחפלה או ממועבט.

המוטו "מוכרחים להיות שמח" הוא לא העניין היחיד שמבדיל את "טוויסטד מיינד" מלהקות אחרות בקטגוריית האוריינטל מטאל. גם הסגנון והסאונד – שמשקפים לא רק את המורשת המוזיקלית שאותה ספגו בבית אבא אלא גם את האסכולות במטאל שמהן הושפעו חבריה – הופכים אותה ללהקה שמביאה לקטגוריית האוריינטל מטאל משב רוח (מזרחית כמובן) מרענן, חדשני ועכשווי.

אם להרחיב מעט את היריעה בעניין זה, הרי שככלל, נקודת המוצא של להקות שניתן בדיעבד לראות בהן "להקות הגל הראשון" באבולוציה של המטאל האוריינטלי בישראל הייתה המלנכוליה הקודרת ממחוז יורקשייר עתיר גשמי הזעף שבאנגליה, ערש לידתו של הדום־דת', במקרה של Orphaned Land, או אקסטרים מטאל, בראש ובראשונה בלאק, במקרה של Arallu ו-Melechesh. בשונה מכך, "טוויסטד מיינד" שואבים את השראתם מלהקות מצדו השני והאקסטרווגנטי של האוקיינוס האטלנטי דוגמת Avenged Sevenfold ו-Disturbed, ומבקשים ממאזיניהם לתת בכפיים ולא רק בראש.

אף שהאי־פי, שנושא את שם הרצועה האחרונה מבין חמשת הרצועות ("From Slave to Prophet"), אמור לשמש מעין חלון ראווה מוזיקלי, דהיינו אסופה מגוונת ככל האפשר של שירים שיציגו את שלל היכולות המוזיקליות של ההרכב, ההשפעה של להקות בעלות סאונד מודרני יותר כמו "דיסטרבד", "אוונג'ד סוונפולד", ובמידה מסוימת גם Lamb of God ו-Pantera ניכרת מאוד. אך במקביל, לא אחת השירים מיטלטלים ומתפתחים לכיוונים לא צפויים; טוויסט בעלילה אם תרצו.

הרצועה השנייה, "Burning Grounds", היא שיר מחאה אנטי־ממסדי עם מבטא דרומי בולט. את הנוף המוזיקלי שבפתח השיר היינו יכולים למצוא בקלות בתחנת דלק מאובקת בדרומה של ארצות הברית: קאו בל, ריף קליט וסלייד. קצת אחרי נקודת האמצע, השיר עוטה על עצמו את דמותו של שריף מחוספס, עם ספק זיפים ספק ריפים קשוחים בסגנון "לאמב אוף גאד", תיפוף משולהב של דרש ובתווך – זעקת מחאה של שמיאל שמוביל את ההמונים להסתער על הבריקדות. לאחר סולו תופים, מגיע תורם של צמד הגיטריסטים, סלימן וציטיאט, לאחוז במושכות ולנתב את השיר למחוזות האוריינטל, כל אחד מהם בדרכו ובסגנונו שלו.

השימוש בעוּד לצד הגיטרות החשמליות והקצב המהיר של הדרבוקות נותנים לרצועה השלישית, "Walked Through Hell" , נופך אוריינטלי, אך זה מורגש ביתר שאת ברצועה האחרונה, "From Slave to Prophet".

השיר, שמילותיו מגוללות את תהפוכות גורלו של יוסף התנ"כי – מעבד לנביא כמאמר השיר – כולל תפילה במבטא תימני שמבוססת על פסוק מספר בראשית ("ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדוניו המצרי") ושנאמרת בקהילות מסוימות בראש השנה כסגולה לפרנסה. ואולי בפסוק המקראי טמונות סגולות אחרות, כאלה שמשביחות את קולו של הסולן שמיאל, ומעניקות לו בשיר הסיום רטט מיוחד, זה השמור לפייטנים ששרים בשבחו של האל.

"Back Home" הוא המעניין והמורכב מבין שירי האי־פי. הוא מתחיל כבלדה סנטימנטלית שצוברת אנרגיה להארד רוק בסגנון Guns N' Roses, עם אלמנטים אוריינטליים בקטע הסולו, ומסתיימת בשירת גוספל רוויית געגועים שמניפה לאוויר גם את הציניקנים שמבין המטאליסטים.

באופן כללי, השירים באי־פי הם שירים דינמיים ומלודיים; קליטים אך לא דביקים. "אוכלוסיית היעד של השירים" היא לא רק חובבי אוריינטל מטאל לגווניו השונים ומי שהתחנכו או גדלו על להקות מדור הנוּ מטאל ואילך, אלא גם חובבי פְּרוג מטאל, שתרים אחר גיוון מוזיקלי ושמעריכים הפקה מקצועית ומושקעת, במיוחד כשמדובר בפרי ביכורים.