Unlight – Eldest Born Of Hell

בעבר כבר יצא לי להתרשם כי Unlight מתהדרים בסטריאוטיפים החיצוניים הישנים ביותר בספר של להקות הבלאק מטאל, ואף הפעם אינם מאכזבים עם ראשו של באפומת' שבוהה בי מבעד לעטיפת האלבום בעוד שחברי הלהקה המרוחים בקורפספיינט עסוקים בפוזות מטופשות בעטיפה האחורית. אבל את מי זה מעניין בעצם? כל עוד המוזיקה אינה לעוסה ומשעממת… ואת זאת מיד נברר.

תחילה קצת רקע, Unlight היא להקת בלאק מטאל גרמנית-שוויצרית שהוקמה בשנת 1998 והספיקה להוציא 4 אלבומים מלאים, The Nordic Stormbringer, Inferno, אלבום ספליט עם Nordafrost, חברתה ללייבל Heavy Horses Records, וכן את האלבום הנוכחי – Eldest Born Of Hell.

האלבום Eldest Born Of Hell פותח באינטרו הקלידים הדרמטי Satanas Rex Aeternus עם מספר תפקידי מקהלות ואווירה גותית מעין שהיא, המקדים את השיר הראשון באלבום, Retribution for the Witches. כבר מההתחלה ניתן לשמוע את ההפקה הסטרילית שמלווה את האלבום הזה, היא המהווה את המסמר הראשון בארונה של Unlight, שכן אותה הפקה חסרת אופי מבליטה את חוסר הייחוד והעניין שמביאה הלהקה לשולחן.

באשר לשיר המדובר, יש בו מהירות, ווקאלס נחמדים בלי שום אופי מעניין, וריפים מלודיים ולא מקוריים במיוחד. אם אתם אוהבים בלאק בסגנון של… נגיד Cryptic Wintermoon למשל, שלעניות דעתי בנאלי כמו קרש, אולי תצליחו להנות מהאלבום הזה. לאחר מספר שמיעות של Eldest Born Of Hell, אני חייבת לציין שאף שיר או ריף או מכת מצילה לא נחרטו בזכרוני, שמבחינתי זוהי אינדיקציה ברורה לכמה רושם עושה עליי אלבום כלשהו.

בכל זאת, יש אולי מספר זעום של שירים שפחות מעליבים את האוזן שלי, אחד מהם הוא "The Silent Dead" שניכרת בו השפעה של Necrophobic השוודים, והוא מציע את עבודת הגיטרות הכי מעניינת באלבום, המשלבת גיטרות מלודיות נקיות יחד עם ריפים מנסרים מעט יותר מחוספסים המוסיפים מעט נפח לאלבום הזה המאוד לוקה בגיוון.

עוד מהשירים הפחות בנאליים ניתן למצוא את "The Rebirth Of The Unlight" שעל אף שחלק מהריפים בו מזמזמים לי באוזן שצריך לקחת את הגיטריסט ולשבור לו את הגיטרה על הראש, ישנם כאן גם ריפים יותר מעניינים ומוטרפים שקצת יוצאים מן הקופסא הקטנטנה אליהם נכנסו Unlight ומשום מה מתעקשים להתקע בה. ובכלל, "The Rebirth Of The Unlight" מציג צד הרבה יותר כוחני ואגרסיבי של Unlight, שמזכיר קצת את החומרים הישנים מבית Marduk השוודים.

ה-"פנינה" האמיתית של Eldest Born Of Hell באופן מפתיע היא דווקא קאבר – קצת הומוריסטי אך מבוצע מצויין – לחברינו הגרמנים Sodom והשיר "Wachturm" מהאלבום Tapping The Vein. הקאבר מקפיץ בריפי ת'ראש עם גיטרות כבדות מהרגיל וווקאלס לא קונבנציונאליים המצווחים בגרמנית, הנאה מובטחת.

טוב, אז מלבד שיר פה ושיר שם אפשר בהחלט לסכם את האלבום Eldest Born Of Hell בעוד אלבום בלאק שאפשר לשים בפול ווליום, להנות ממנו יום-יומיים ולשכוח אותו איפושהו בערימת הדיסקים בבית. אין פה שום דבר שלא שמענו קודם, וכל שיר מזכיר מישהו אחר שכבר עשה משהו דומה קודם, וכמו שכבר ציינתי קודם, לאלבום הזה חסר אופי והוא מהווה המשך בנאלי של האלבומים הקודמים ללא כל התפתחות וחידוש רעיוני ורק מדגיש את צרות המוחין של המוזיקאים ב-Unlight. אני לא התרשמתי.